To Be A Princess

פרק רביעי:

נ.מ רועי:
"זה הוא" נסעו לחשושים בבית הספר, זה ככה כבר שבוע מאז שנודע לכולם שאני ואריאל מתחתנים, ויותר מזה החתונה מחר.. אני לא רוצה להינשא, אחרי הכל יש מישהי אחרת שאני אוהב, יסמין.., אפילו לא סיפרתי לה והיא לא עונה לשיחות שלי.. זה קשה להיות רחוק מהאישה שאתה אוהב, ולא אכפת לי מהגיל שלה, לאהבה אין גיל, הבעיה זה שהיא רואה אותי בתור אחיה הקטן ולא יותר מזה, ומצד שני אריאל, אני הרסתי לה את החיים טוב, נכון שהיא מעצבנת ואני לא סובל אותה אבל היא עושה הכל על מנת להצליח, היא באמת ראויה להערכה.
"מזל טוב אחי" הגיע זאק מאחורי.
"תודה, אני חושב" אמרתי וכולם התחילו להגיד מזל טוב ובהצלחה, וכשבאתי להיכנס לכיתה בדיוק יצאו משם אריאל ומיה.
"אווו הנה הזוג המאושר" אמרה אליס (ילדה בכיתה שלנו).
"טוב תפסיקו עם זה" אמרה אריאל.
"כן" אמרתי.
"טוב טוב, איזה יבשים" אמרה אליס ונכנסנו לכיתה, עד שראיתי את אמא שלי? מה היא עושה כאן?!.
"אמא?" אמרתי.
"מה נשמע רועיקי" אמרה אמי.
"אל תקראי לי ככה, מה את צריכה?" שאלתי מובך קצת.
"לא באתי אליך, באתי לכלתי, אריאל" אמרה אמי.
"אליי? למה?" אמרה אריאל.
"מה זאת אומרת למה? השמלה שלך מוכנה, אמך מחכה כבר בסטודיו קדימה אנחנו צריכות ללכת" אמרה אמי.
"אבל הבצפר" אמרה אריאל ואמי שוב קטעה אותה".
"זה בסדר קיבלת אישור אחרי הכל את מתחתנת מחר, קדימה, אה ורועיקי, תיפרד יפה מהכלה שלך, עד מחר לא תפגשו, קדימה" אמרה אמי.
"טוב ביי" אמרתי.
"מה זה ביי? לא! קדימה תן לה נשיקה" אמרה אמי.
"מה?!" אמרנו אני ואריאל ביחד.
"אווו נשיקה! נשיקה! נשיקה!" כל הכיתה שלנו התחילה לצעוק לנו שנתנשק.
"טוב זאת רק נשיקה אחת, יאללה בוא נסיים עם זה" אמרה אריאל.
"על מה את מדברת? אני לא יכול לנשק אותך סתם ככה" אמרתי והיא נאנחה בעצבנות ונישקה אותי מול כולם ונשמעו מחיאות כפיים ושריקות וכאלו שצעקו שאנחנו זוג יפה.
"ביי" היא אמרה אחרי שהיא התנתקה ממני, זה רק אני או שהיא נראית שונה עכשיו.
"אחי מה קפאת?" אמר זאק.
"לא קפאתי, טוב נגמרה ההצגה" אמרתי.

נ.מ אריאל:
"וואו את כל כך יפה ארי" אמרה אמי.
"וואו, ידעתי שאת יפהפייה, אבל השמלה הזאת מתאימה לך בול, מבליטה את כל מה שצריך ויושבת עלייך מושלם, איזה כיף שאת הכלה שלי, מודה בהתחלה היססתי, אבל עכשיו" אמרה חן.
"תודה" אמרתי והסתכלתי על עצמי במראה, אני לא מאמינה, זאת באמת אני? קשה לי לזהות את עצמי.
"השמלה מוכנה, המאפרת והספר מוכנים,הבית מוכן-" אמרו אמי וחן.
"וואו, וואו, וואו, איזה בית?" אמרתי.
"את עוברת לגור איתנו, מה זאת אומרת?" אמרה חן.
"למה?" שאלתי.
"אתם הופכים להיות זוג נשוי, זה למה, היינו נותנים לכם בית לבד, אבל אתן עדיין לומדים" אמרה חן.
"ואני אצטרך לישון ביחד עם רועי?" שאלתי.
"ברור, סידרנו לכם חדר זוגי, עם מיטה זוגית, מקלחת משותפת, הכל ביחד" אמרה חן.
"אומייגאד, מה עשיתי רע בחיי?" מלמלתי לעצמי.
"זה אומר שאני נפרדת ממך אמא?" אמרתי והרגשתי את הדמעות חומקות מעיניי.
"אני אהיה בסדר יפה שלי, אני אבוא לבקר אותך ואני גם מצאתי עבודה אחרי כל כך הרבה זמן, ואני לא אשקר, את תחסרי לי" אמרה אמי וחיבקה אותי.
"את תמיד מוזמנת אלינו ענת" אמרה חן.
"טוב אני הולכת להחליף בגדים מחר זה היום הגדול" אמרתי בציניות אחחח מתי כל זה יסתיים?!

נ.מ רועי:
"רועיקי" שמעתי את קולה האהוב והמוכר של יסמין, סוף כל סוף נפגשנו, את האמת אני נסעתי אליה, מחר אני מתחתן, אני לא יכול לעשות את זה מבלי להתוודות.
"יסמין, אני חייב לדבר איתך" אמרתי.
"בטח מה קרה?" אמרה והיא המיסה אותי עם העיניים החומות דבש האלה שלה.
"אני אוהב אותך" אמרתי והבטתי לרצפה.
"אני גם אוהבת אותך רועיקי" אמרה יסמין.
"לא באותה הצורה, יסמין אני מאוהב בך לא בתור אחות גדולה אלא בתור אישה, מאז שהכרתי אותך תמיד הייתי שמח לראות אותך, החיוך שלך היה מאיר לי את כל היום ואת החיים, אני רוצה שתצאי איתי" אמרתי.
"רועיק-, הקשר שלנו יכול להיות רק בין אח לאחות, הפרש הגילאים גדול מדי, וגם אני לא מסוגלת לתאר אותך בתור בין הזוג שלי אתה מבין? מצטערת" אמרה ונשכה את השפה שלה.
"לא זה בסדר אני מצטער יותר, אבל את יכולה להבטיח לי דבר אחד?" שאלתי אותה.
"כן מה קרה?" שאלה יסמין והניחה את ידה על פניי.
"את לא תתחרטי על ההחלטה שלך נכון? כי מכאן אין דרך חזרה" אמרתי.
"מה זאת אומרת?" שאלה.
"רק תבטיחי לי" אמרתי.
"בסדר, אני מבטיחה" אמרה.
"טוב אז אני אלך יש לי נסיעה ארוכה לעשות" אמרתי וקפצתי מהספסל והיא חיבקה אותי מאחור.
"אתה מדהים, אני בטוחה שתגיע האישה שלה אתה מחכה יותר מכל, תסמוך עליי" אמרה יסמין וחיבקה אותי אם רק היא הייתה יודעת, שהחל ממחר, אהיה נשוי לאחרת... מעניין אם זה היה משנה משהו.

~הצצה לפרק 5~
נ.מ אריאל:
מיה וזאק קראו לנו לאולם הספורט של הבית ספר, למרות שהיינו עייפים אחרי טקס החתונה, הם רצו שנגיע לשם ואיך שנכנסנו לשם ראינו את האולם מסודר וכל השכבה והמורים היו שם לבושים באלגנטיות ומיה התקרבה וחיבקה אותי ולאחר מכן לחשה לי משהו באוזן:
"זאת מתנה יכולנו שאנחנו שמחים בחתונה של שניכם" אמרה מיה והיא וזאק התחילו לשיר את השיר של שלומי שבת בראשית עולם והיה שביל לבן לעבר "החופה" שהם הכינו לנו.
"בואי נמשיך במופע" אמר לי רועי וצחקתי.
"יאללה" עניתי לו והלכנו יד ביד אל כבר החופה שהגענו לשם הם הביאו לנו טבעות לשנינו ושמנו אותה אחד על השנייה וכולם מחאו לנו כפיים ונשמע מהקהל שהם רוצים שנתנשק, והנה באה הנשיקה השלישית שלי ונישקתי את רועי שמיד הכל סביב מותניי את ידיו ואני סביב צווארו וכולם מחאו כפיים עד שנשמע קול של פיצוץ אחד הבלונים שהיה באולם והייתה שם אישה שנראית בגיל של אמא שלי שהייתה נראית בשוק והיא ברחה משם.
"חכי רגע יסמין" אמר רועי ורץ אחריה, אז זאת הבחורה שהוא מאוהב בה? הוא לא סיפר לה כלום? מה זה ההרגשה הלוחצת הזאת בחזה שלי, למה אני מרגישה שמתחשק לי עכשיו לבכות?