To Be A Princess

פרק עשרים וארבע:

נ.מ אריאל:
"אני אוהב אותנו ככה" אמר רועי כשישבנו שנינו יצאנו מהאמבטיה.
"לקח זמן" אמרתי.
"אין אני התגעגעתי אליך" אמר וחיבק אותי מאחור וצחקתי ונתתי לו נשיקה מהירה.
"גם אני" אמרתי.
"אני לא מאמין באמת" אמר רועי.
"אני גם" אמרתי.
"אני אוהב אותך באמת" אמר וחיבקתי אותו.
"גם אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך יותר מאשר את החיים שלי" אמרתי והוא נתן לי נשיקה מהירה.
"ואיך נספר לכולם שחזרנו?" אמר רועי.
"בוא לא נספר אני לא רוצה שיבואו ויגידו לנו אהה ידענו שבסוף תהיו ביחד ודברים כאלה" אמרתי.
"מה נהיה זוג בסתר?" שאל.
"כן, זה לא מעניין יותר, נהיה בסתר ככה שאף אחד לא יפריע לנו ונחשוף את זה כשיתחשק לנו" אמרתי.
"הצעה טובה" אמר.
"נכון?" אמרתי והוא הרים אותי למיטה שלי וישנו כי עבר כבר שתיים עשרה בלילה.
"בוקר טוב, אמא?" אמר אור והסתכל עליי.
"כן מאמי?" אמרתי.
"איפה אבא?" אמר אור.
"אין לי מושג" אמרתי ולקחתי את הפלאפון שלי וראיתי את ההודעה שהם הלכו להתארגן, אומייגאד היום החתונה של מיה וזאק וראיתי מלא שיחות שלא נענו ממיה והיא בדיוק התקשרה.
"איפה את?!" זה הדבר הראשון שהיא אמרה.
"אני באה" אמרתי ושמתי את אור בגן, אמא שלי תוציא אותו לחתונה יש עוד מלא זמן ורצתי אליה.
"איפה היית הספקתי להיות במקווה" אמרה מיה.
"סליחה ישנתי עד מאוחר, את יודעת יש לי ילד" אמרתי והתקלחתי שוב.
"מי היה מאמין שאת וזאק תתחתנו בסוף" אמרה אליזבת'
"זה כאילו שהאהבה של החיים שלי הייתה מתחת לאף שלי כל הזמן, ואני יודעת שגם אני וגם הבת שלי נהיה בסדר" אמרה מיה.
"זו בת?!" אמרה עמית.
"בוקר טוב טיפשה" אמרה מיה וצחקנו והתחלנו באירגונים של שיער איפור פדיקור מניקור ואפילו עשינו מסאז', והשמלות שלבשנו היו בגוון של שמנת וכל אחת מאיתנו הייתה פצצה.
"איך אני נראית?" שאלה מיה וראינו את הכלה הכי יפה בעולם.
"אמאלה איזה יפה את חיים שלי" אמרתי.
"אני מתרגשת" אמרה והגיעו ההורים של מיה ואשכרה החתונה עומדת לקרות ונכנסנו לימוזינה והגענו לאולם וכמובן שמיה רצה לחדר התארגנות כי היא מאמינה שזה מזל רע שהחתן רואה את הכלה לפני החתונה ומישהו חיבק אותי מאחור.
"איפה לך השמלה הזאת" רועי לחש לי באוזן.
"די מישהו יכול לראות אותנו" אמרתי.
"אין פה אף אחד, רק את ואני" אמר. ובאתי לתת לו נשיקה מהירה בשפתיים.
"שאני אמות חזרתם?" אמרה אמי.
"לא נראה לך, הוא בא לראות את אור והוא חשב שהוא איתי נכון?" אמרתי.
"כן ברור, אני ניסיתי לחזור אליה, וזה לא עבד אז הפסד שלה" אמר רועי.
"הפסד שלך מטומטם" אמרתי.
"היי בלי לריב החתונה שלי, יאללה הטקס מתחיל" אמרה מיה והטקס התחיל והתחלתי ממש לבכות שראיתי את שניהם אנחנו חברים כבר יותר מעשור, כאילו היא ממש אחותי ואני אוהבת אותה כל כך ואני מאושרת בשבילה ואז התחילו ריקודי הסלואו.
"את לא תסרבי לריקוד אחד לא?" אמר רועי שהתנגן השיר ברקע time after time.
"לא" אמרתי ולקחתי את ידו והתחלנו לרקוד והייתה אווירה רומנטית פשוט לא יודעת איך להסביר את זה.
"שאני חושב על זה נשף סיום לא היה לנו אפילו" אמר רועי והסתכלתי עליו.
"מאיפה הבאת את זה פתאום?" אמרתי.
"זה מרגיש כמו נשף סיום את לא חושבת?" אמר רועי.
"עכשיו שאתה אומר את זה זה באמת מרגיש ככה" אמרתי והמשכנו לרקוד וראיתי את המבטים של כולם אבל זה נראה הגיוני ששני החברים הכי טובים של הזוג ירקוד ביחד ובאותו זמן לא עיניין אותי כלום, ובאמת המסיבה עברה טוב ובבוקר שאחרי הלכנו ללוות אותם לנצל תעופה.
"תהנו יפים שלי" אמרתי וחיבקתי אותם.
"גם אתם, תחזרו כבר עקשנים" אמרה מיה והסתכלנו אחד על השנייה וצחקנו.
"עכשיו יש לנו אווירה רגועה" אמרתי ושמתי לב שהרבה אנשים מסתכלים עליי מוזר.
"מה יש להם?" אמר זאק.
"אין לי מושג" אמרתי ומיה דפקה צרחה.
"מה קרה? התינוק הגיע?! אבל את חודש שישי?!" אמרתי.
"לא, תראי זאת לא את השלט הענקי הזה?" אמרה מיה והיינו בשוק.
"אומייגאד זה מהפרסומת שעשיתי בכל, אני דוגמנית שכחתי מזה" אמרתי.
"יש לך גוף חבלז" אמר זאק וקיבל מכה ממיה.
"כן זה היה מה זה כיף נשבעת כל הבגדים האלה עושים כל כך הרבה כסף מתמונות כאלה" אמרתי וראיתי את הפרצוף של רועי שהגברים בשדה המשיכו להסתכל עליי.
"תעיפו את המבטים שלכם ממנה עכשיו" אמר רועי.
"מה יש לך?" אמרתי.
"מה יש לי? מה יש לך! את אמא" אמר רועי.
"מה קשור?" אמרתי.
"איך את מצטלמת ככה?!" אמר.
"איזה חמודים חזרתם להיות ביחד" אמרה מיה.
"ממש לא נראה לך שאני אשאר עם הבחור הזה, היה מת" אמרתי.
"את היית מתה להיות עם בחור לוהט כמוני, כאילו שתמצאי מישהו טוב יותר" אמר רועי.
"בטח שכן, שכחת שאני דוגמנית, ככה גברים יכולים ליפול לי לרגליים ולתת לי כל מה שאני רוצה" אמרתי.
"אני רוצה לראות מי הגבר הזה שייגע בך" אמר.
"אהה פתאום עכשיו אתה דואג?" אמרתי.
"אף אחד לא ייגע באמא של הבן שלי" אמר רועי.
"טוב אנחנו נלך לטיסה" אמר זאק שהבין שהולך להתפתח ריב חבלז.
"בוא נישאר" אמרה מיה.
"בואי הלכנו" אמר זאק.
"מה אתה מקנא עכשיו?" אמרתי.
"נראה לך שקיים גבר בעולם שלא ייגמר לאישה שלו שכל העולם רואה אותה ככה?" אמר רועי.
"די נו עשיתי את זה לפני מלא זמן ככה או ככה היית מגלה את זה" אמרתי.
"די אני עצבני" אמר והתחיל ללכת לרכב.
"אז עכשיו אתה לא רוצה להקשיב?" אמרתי והלכתי אחריו.
"אני לא רוצה לשמוע כלום עכשיו" אמר רועי.
"אה באמת? אולי זה ישכנע אותך" אמרתי ורצתי אליו וסובבתי אותו אליי ונישקתי אותו.
"נו די מאמי עד שחזרנו לא חבל על הריבים האלה? שלא תחשוב שלא מוצא חן בעיני שאתה מקנא לי" אמרתי.
"אני לא יכול לסבול את זה שכל חרמן יסתכל עליך ככה" אמר ונתתי לו נשיקה.
"לא אכפת לי" אמרתי.
"למה?" אמר.
"כי אני אוהבת רק אותך" אמרתי והוא חייך.
"באמת?" אמר.
"כן" אמרתי.
"את צריכה לשכנע אותי יותר" אמר ושמתי את ידיי סביב הצוואר שלו.
"רועי כהן, אתה תמיד הייתה ותהיה האהבה של החיים שלי, הגבר של חיי בחיים לא אוהב או אתאהב במישהו אחר שהוא לא אתה" אמרתי והוא הרים אותי.
"כל חיי חיכיתי לשמוע את זה" אמר ונתתי לו נשיקה.
"אז אנחנו בסדר?" שאלתי.
"כן" אמר והוריד אותי.
"יופי אז נעוף מכאן?" אמרתי והוא פתח לי את הרכב.

נ.מ מייקל:
"הם אוהבים אחד את השנייה" אמרתי לה.
"איך אתה יודע?" אמרה יסמין.
"היא נפרדה ממני, לפני שבועיים כשהיינו אמורים להינשא" אמרתי.
"אז תעצור את זה, אתה חייב להינשא לה" אמרה יסמין.
"היא לא רוצה, את לא מבינה שהם חזרו להיות ביחד?" אמרתי.
"לא הם לא יכולים" אמרה יסמין.
"בטח שכן, אי אפשר לעצור אותם" אמרתי.
"בטח שכן, אתה תראה" אמרה יסמין וחזרה לחדר שלה, אני לא יודע אם זה היה הדבר הנכון לעשות.