To Be A Princess

פרק עשרים וחמש:

נ.מ אריאל:
"אני חושב שאנחנו צריכים לצאת לטיול משפחתי ככה בחיק הטבע, בחול" אמר רועי שישב בספה.
"הייתי מספיק בחול וגם אתה ואור קטן בשביל שניקח אותו" אמרתי.
"לא טסנו ביחד זה יהיה מתנת גיל 4 בשבילו" אמר רועי ועשה לי עיניי כלבלב.
"איך אני יכולה לסרב לפרצוף הזה אני לא יכולה" אמרתי ומחצתי לו את הפרצוף ונתתי לו נשיקה.
"עד מתי אתם הולכים להכחיש שאתם בזוגיות" אמר אייל שהגיע משום מקום.
"מאיפה הגעת?" אמר רועי.
"מהדלת היא הייתה פתוחה, ובאתי להביא משהו לנכד היקר שלי וראיתי את כלתי והבן שלי ביחד" אמר אייל.
"בסדר אנחנו בתקופת ניסיון ואנחנו עדיין לא יודעים אם אנחנו רוצים לחשוף את זה כי איכשהו תמיד שכולם יודעים משהו משתבש" אמרתי.
"אני מסכים איתה" אמר רועי והוא קיבל שיחה.
"היי מתקשרים אליך" אמרתי.
"זה מבית החולים איזה מוזר, הלו?' אמר רועי והפרצוף שלו החוויר.
"מאמי מה קרה?" אמרתי.
"יסמין מאושפזת היא ניסתה להתאבד" אמר רועי.
"מה?! בוא נלך לראות אותה, אני לא אוהבת אותה אבל בחיים לא הייתי מאחלת לה למות" אמרתי והלכנו לשם והרופא אמר שהיא חתכה ורידים עם שבר של צלחת.
"היא רוצה לראות את רועי" אמר הרופא ונלחצתי כי אני לא יודעת מה יקרה.
"אל תדאגי" אמר רועי ונתן לי נשיקה ונכנס לחדרה.

נ.מ רועי:
"למה עשית את זה?" אמרתי והיא הסתכלה עליי.
"כי אין טעם לחיים שלי אם אתה תלך ממני" אמרה.
"יסמין דיברנו על זה" אמרתי והיא החזיקה לי את היד.
"אני לא יכולה לעמוד בזה שאני אראה אותך איתה שוב, עם הבחורה שלקחה את הילד שלנו, שהרסה את המשפחה שבנינו" אמרה יסמין.
"יסמין תפסיקי כבר, את הכנסת אותנו לזה, את היית האחות שעזרה לילד את אור ולא סיפרת לנו על המצב הקשה שאריאל הייתה" אמרתי בכעס זה משהו שלא דיברנו עליו.
"רועי" אמרה.
"לא את תקשיבי לי עכשיו, כל השנים האלה סחבתי את זה וסחבתי את זה אבל תפסיקי להאשים אותה במה שקרה לך את רוצה לדעת למה אני אוהב אותה כל כך?" אמרתי והיא שתקה.
"כי היא לא מאשימה אף אחד במה שקרה לה, היא נלחמת עבור מה שהיא רוצה ומאמינה בו ואני מעריץ אותה על זה באמת" אמרתי.
"אתה לא מבין שאני אוהבת אותך, אני לא רוצה שינתקו אותי מכל החרא הזה" אמרה והחחילה להוציא את העירוי ולקחה חפץ חד שאין לי מושג למה שמו את זה שם.
"אני נשבעת לך שאני אהרוג את עצמי וזה יהיה על מצפונך" אמרה יסמין.
"תעזבי את זה את השתגעת לגמרי" אמרתי.
"כן השתגעתי, אבל אני מעדיפה למות ולא לעבור את הגיהנום הזה שלראות אותך מתחתן איתה שוב לא עוד אתה צריך להיות איתי" אמרה יסמין.
"יסמין די" אמרתי והרופאים הגיעו.
"אל תתקרבו אליי או שאני נשבעת לכם שתהיה לכם פה גופה" אמרה וכיוונה את זה לצוואר שלה.
"יסמין תורידי את זה" אמרתי.
"אז תתחתן איתי" אמרה.
"מה?" אמרתי.
"אם תינשא לי אני אפסיק" אמרה.

נ.מ אריאל:
יצאתי מהבית חולים וישבתי בחוץ לנשום אוויר, אני לא יודעת למה היא רוצה לדבר איתו ויש לי הרגשה רעה שהיא תנסה להפריד ביננו שוב, כאילו למה זה קורה לנו? ושוב ירדו לי דמעות, וואי אני אמוציונלית לאחרונה.
"שוב באותה סיטואציה" אמר מייקל שהעביר לי ממחטה.
"מייקל" אמרתי.
"כן, אחרי כל מה שעברנו שוב חזרנו לנקודת ההתחלה" אמר והתיישב לידי.
"מייקל אני מצטערת" אמרתי.
"אל" אמר בחזרה.
"לא אני צריכה להגיד לך את זה, היי תסתכל עליי" אמרתי והוא הסתכל עליי.
"אתה היית החבר הכי טוב שלי, אתה החזרת לי את הבן שלי, גידלת אותו איתי והיית השותף שלי ברגעים הכי קשים בחיי, ואני לא אשכח לך את זה לעולם, ובגלל זה לא מגיע לך את מה שעשיתי לך אז תתן לי להתנצל, לא מגיעה לך מישהי כמוני, באמת, מגיעה לך מישהי שתאהב אותך כמו שמגיע לך, אתה לא צריך אותי כדי להיות מאושר, וגם אני אוהבת אותו הוא האבא של הבן שלי ולא הפסקתי לאהוב אותו כמו שאתה יודע אבל גם אהבתי אותך" אמרתי לו.
"אז אנחנו נפרדים מה?" אמר ונשען לאחור.
"כן.." אמרתי.
"אני לא יכול להגיד לך שאני בסדר עכשיו" אמר וירדו לו דמעות.
"מייקל.." אמרתי.
"באמת אהבתי אותך, מהפעם הראשונה שראיתי אותך" אמר.
"אני מצטערת" אמרתי.
"אפשר חיבוק אחרון?" אמר ונתתי לו חיבוק.
"אני מצטערת באמת" אמרתי.
"אני מצטער יותר" אמר.
"למה?" אמרתי.
"אני לא יכול להגיד לך אני מתבייש מדי" אמר והלך.
"היי" אמרתי ולמה בכלל הוא היה בבית חולים.
"אריאל בואי מהר" אמר אייל ורצתי לשם.
"מה קורה פה" אמרתי שראיתי את יסמין ורועי מתווכחים.
"הנה הכלבה הזאת, הזונה הזאת שגנבה את הגבר שלי" אמרה יסמין.
"תרגעי ומהר" אמר אייל.
"אני אמות וארדוף אותך כל החיים שלי אני מבטיחה לך את בחיים לא תהיי מאושרת איתו" אמרה יסמין.
"יסמין די כבר" אמר רועי והתקרבתי אליה והבאתי לה סטירה, אח איזה כיף זה לתת לה את זה אחרי כל כך הרבה שנים.
"את סטרת לי עכשיו?" אמרה.
"כן ואני הולכת לעשות את זה שוב" אמרתי ונתתי לה סטירה בלחי השנייה.
"את השתגעת?! מה נראה לך שאת עושה" היא אמרה ורצתה לפגוע בי ולקחתי את החפץ החד שהיה לה ביד וזרקתי לרצפה.
"מה את עושה?!" היא צעקה עליי.
"מה אני עושה? מה את עושה?! מתנהגת בכזאת ילדותיות בגיל שלך את בת 33" אמרתי.
"מה את מתערבת בכלל את לא קשורה אלינו את סתם בחורה שבאה משום מקום ונכנסה לחיים שלנו" אמרה יסמין בבכי.
"והייתי נכנסת לשם שוב בלי לחשוב פעמיים כי אם תרצי ואם לא אני ורועי נהיה ביחד ולא את ולא אף אחד יכול להפריד אותי ממנו שוב הבנת את זה? אז לא משנה מה תעשי אנחנו נהיה מאושרים ביחד" אמרתי.
"את זאת שלא מתנהגת כמו שצריך היא היה מאוהב בי הוא היה איתי ולא משנה כמה פתוחה היית איתו אל לא תאהבי אותו כמוני" אמרה.
"נכון אני מסכימה איתך" אמרתי.
"אז תתרחקי ממנו כבר" אמרה.
"אני לא יכולה לאהוב אותו ככה כמוך, את לגמרי מראה את כל הצדדים המגעילים שאהבה יכולה לעורר, אובססיה, קנאה, שתלטנות ואגואיסטיות, את יודעת שרועי בן אדם טוב ובתור האהבה הראשונה שלו ברור שהוא יבוא ויבדוק מה שלומך כי הוא תמיד ישמור מקום בשבילך בלב שלו, אבל האהבה שלי שונה משלך, היא אהבה נטולת אינטרסים, חופשייה שגורמת לך לחייך כל בוקר מחדש וזה משהו שגם אני וגם הוא מרגישים, זה הדדי, בגלל זה אני לא יכולה להרפות ממנו" אמרתי והחזקתי לו את היד והוא הסתכל עליי ועוד שנייה ירדו לו דמעות.
"הבטחנו שתמיד נשאר ביחד ולא ניפרד שוב, לא עוד פעם" אמרתי שהסתכלתי לו בעיניים וחזרתי להסתכל עליה.
"אני מאחלת לך החלמה מהירה בוא נלך רועי, אייל אנחנו חוזרים" אמרתי לאבא שלו.
"כן אני אשאר פה לסיים את העיניין" אמר ויצאנו מהחדר שלה.
"מה אתה רוצה שנלך לעשות? אני צריכה לקנות כמה דברים לבית לבשל ומה עוד אני צריכה לעשות?" אמרתי והוא חיבק אותי.
"את יכולה לשחרר את זה" אמר.
"מה אתה עושה אנחנו בבית חולים" אמרתי.
"לא אכפת לי" אמר.
"כולם מסתכלים עלינו" אמרתי.
"לא אכפת לי" אמר.
"אני פחדתי" אמרתי שקברתי את ראשי בצוואר שלו.
"אני יודע" אמר שחיבק אותי.
"אני ממש פחדתי שנצטרך להיפרד שוב ועוד אנשים יצטרכו להיפגע מאיתנו, פחדתי שהיא תצליח להפריד ביננו שוב באמת" אמרתי.
"אבל היא לא הצליחה, הבטחנו שנישאר ביחד לא? אפילו המוות לא יוכל להפריד ביננו" אמר רועי והתחלתי לבכות.

נ.מ אייל:
"אריאל לא אמרה את זה אבל אני עדרטש את זה ממך, תשחררי מהילדים האלה ותמיד להם להיות מאושרים עם הילד שלהם, אל תצרי איתם קשר אל תתקרבי אליהם, פשוט תתפסי מהם מרחק בכמה אנשים את רוצה לפגוע עד שתהיי מאושרת?" אמרתי והרמתי את מבטי אליה והיא בכתה והסתכלה על הידיים שלה.
"אני יודעת, אני אעזוב אותם" אמרה.
"באמת?" אמרתי.
"הוא לא אוהב אותי, אני ידעתי את זה מזמן, הם היו צריכים להתעמת איתי כדי להיות מאושרים וגם אני" אמרה והסתכלה על החלון.
"עשית את זה בכוונה?" אמרתי מופתע והיא חייכה