To Be A Princess

פרק חמש עשרה:

נ.מ רועי:
"את שיקרת לי, היא גססה?!" אמרתי בכעס ליסמין.
"אני לא ידעתי" אמרה יסמין.
"שקרנית, את היית שם, את חתמת על המסמכים שלה, לא אמרת לנו כלום, בגללך בית החולים לא עידכן אותנו במצבה החמור, איזה אידיוט אני" אמרתי.
"רועי אל תכעס עליי אני עשיתי את כל זה רק בגלל שאני אוהבת אותך" אמרה יסמין.
"לא, את לא, את לא אוהבת אף אחד חוץ מאת עצמך, את מבינה שאני שנאתי אותה בגללך, והפרדתי אותה מאור, היא בטח נתנה לו את השם" אמרתי.
"רועי אל תכעס עליי" אמרה יסמין.
"אני לא יכול להסתכל עלייך כרגע, יסמין, למה לא אמרת לי את האמת? היא אהבה את הבן שלי, היא אהבה אותו והיא הייתה בקומה אחרי הלידה, ולא הייתי שם איתה" אמרתי.
"רועי" אמרה יסמין.
"אני מצטער את יכולה ללכת?" אמרתי והיא הלכה והסתכלתי על הילד שלי.
"אם אתה צריך ללכת לאמא שלך זה הדבר הנכון לעשות, רק שתדע שאני אוהבת אותך מאוד" אמרה יסמין ונתנה לי את הילד.
"אני מודה לך שעזרת לי לגדל את אור, בואי נחכה לסוף המשפט, אני עדיין כועס עליך שתדעי" אמרתי.
"רועי, אני אוהבת אותך ואת אור כאילו אני ילדתי אותו, אנחנו נהנו להיות משפחה ככה, אני מצטערת" אמרה יסמין ואבי הגיע מאחורינו.
"בן שלי, אמרתי לך שאתה צריך לבדוק את זה לפני" אמר אבי.
"היא תקבל אותו נכון?" אמרתי.
"כן, רוב הסיכויים שהיא תזכה במשמורת על הילד" אמר אייל ונאנחתי והגיע יום המשפט והשופט הגיע וכולנו נעמדנו.
"טוב, תודה לכולכם שהגעתם, לאחר שחשבנו אני ושאר סדר המושבעים, החלטנו שהמשמורת על הקטין, אור לוי תעבור לידייה של הגברת אריאל אזולאי" אמר השופט וכולם מחאו כפיים חוץ ממני ומיסמין שהתחלנו לבכות, והשוטר התקרב אליה.
"לא התינוק שלי, התינוק שלי" אמרה יסמין שסירבה לתת לו את הילד.
"יסמין תתני לשוטר את הנכד שלי" אמרה אמי.
"תקחו ממני את החיים שלי אבל את הילד שלי לא בבקשה" אמרה יסמין ולא היה ברירה ואמי לקחה את הילד ונתנה לו נשיקה נוספת לפני שנתנה אותו לשוטר.
"הילד שלי, תודה רבה אלוהים, תודה" אמרה אריאל שקיבלה את הילד.
"איבדתי את הבן שלי" אמרתי.
"ובנוסף, יש צו מעצר נגד רועי לוי" אמר השופט ואיבדתי את זה.
"מה? למה? מה עשיתי?!" אמרתי.
"זייפת מסמכים ורשמת את הקטין כבן שלך ושל יסמין גיל, כדי שהאם האמיתית לא תוכל לקבל את בנה לפי החוק, וזה עונש שמשלמים עליו במאסר, קדימה שוטרים תקחו אותו, וכך הסתיים המשפט" אמר והשוטרים לקחו אותי בכוח.
"בן שלי" אמרה אמי.
"אמא אל תדאגי" אמרתי ואריאל לא הסתכלה עליי.

נ.מ אריאל:
"מייקל, בחיים לא אמרת לי שישלחו את רועי לכלא" אמרתי.
"אני גם לא חשבתי שישלחו אותו לכלא" אמר מייקל.
"אבל אתה אמרת את זה לשופט, ובגלל זה כלאו אותו עכשיו" אמרתי.
"אני באמת אמרתי את זה כטענה נוספת לא ביקשתי שיכלאו אותו" אמר מייקל ויצאנו מבית המשפט.
"הנה האחיין החתיך שלי" אמרה מיה.
"זה מרגיש כמו חלום" אמרתי.
"ברור שתשמחי אחרי שזרקת את הבן שלי לכלא" אמרה חן.
"אני בחיים לא ביקשתי שיזרקו אותו לכלא חן" אמרתי.
"לרועי מגיע שישלם על כל מה שהוא עשה לאריאל אבל כלא זה דבר מוגזם מדי" אמרה מיה.
"מאמי אנחנו צריכים להוציא אותו" אמרה חן לאייל.
"לא אני לא אנקוף אצבע, הוא ייצא בצורה נכונה ולבד, הוא צריך לשלם על המעשים שלו, וכמו כן אריאל" אמר אייל והוא כרע על ברכב והשתטח מולי.
"אני כל כך מצטער, לא הייתי שם להיות איתך, ולא עצרתי את רועי מלהיות עם יסמין ולהביא לך את הבן שלך, אם הייתי עושה משהו, אולי לא היינו מגיעים למצב הזה" אמר אייל והייתי בהלם.
"אמא קחי את אור שנייה" אמרתי לה ונתתי לה את הילד שלי והרמתי אותו.
"הכל בסדר, אני בסדר, עכשיו הבן שלי חזר אליי, ואני לא מתכוונת להפריד אותו ממכם, חשבתי על זה, ולבן שלי מגיע להכיר את המשפחה של אבא שלו, אני לא אקח ממנו וממכם את הזכות הזאת להכיר זה את זה" אמרתי והוא חיבק אותי.
"טוב אני אלך הביתה בנתיים" אמרתי והלכתי עם אמא לבית.
"אני לא מאמינה שהילד שלי איתי אמא" אמרתי.
"אני שמחה בשבילך ילדה שלי, סוף כל סוף יש צדק בעולם" אמרה אמי.
"כן, דיברתי עם מייקל כמה זמן ייקח לרועי לצאת מהכלא" אמרתי.
"אחרי מה שהוא עשה לך ילדה שלי, אל תגידי לי שתחזרי אליו" אמרה.
"לא מה שהיה ביני לבינו מת, אנחנו לא נחזור להיות ביחד" אמרתי.
"ילדה שלי אז?" אמרה.
"הבן שלי מגיע להכיר ולגדול עם אבא שלו, לי לא הייתה את הזכות הזאת, אז שלו יהיה אותה" אמרתי.
"ילדה שלי את בן אדם טוב" אמרה אמי.
"לא אני חושבת על טובתו של הילד שלי, טוב אני צריכה ללכת לרבנות" אמרתי.
"למה?" אמרה אמי.
"כשרועי ייצא מהכלא, אני מגישה לו את מסמכי הגירושין שלנו, אני לא מתכוונת להישאר איתו, דבר אחד זה להיות הבן שלו, דבר שני זה להישאר איתי, ואני לא אתן לו את זה, אני אחזור להיות אישה חופשייה" אמרתי.
"הבנתי אחרי זה רציתי לשאול אותך אם את רוצה שנגור עם המשפחה של אבא למשך שנתיים שלוש היינו בכפר בזה הרבה זמן, ואת האמת לא סיפרתי לך אבל אביך היה ממשפחה אמידה כלכלית ובגלל שהוא התחתן איתי הם נידו אותו מהמשפחה, אבל שהוא נפטר, הם רצו לראות אותך ולהפוך אותך ליורשת שלהם, ולא הסכמתי, ואת עבדת כל כך קשה כדי לפרנס אותנו אני מצטערת" אמרה אמי.
"אמא הכל בסדר, אני לא מרגישה קרובה לאבא, לא הכרתי אותו וזה חבל, כשהייתי קטנה לא הבנתי את זה וחשבתי שהוא עזב אותנו כי באיזשהו מקום הוא כן השאיר אותנו לבד, ובגלל זה לא שמחתי על גברים, אבל הייתי רוצה שהבן שלי יכיר את המשפחה מצד סבא שלו, כרגע אני לא אישה, אני אמא, הבן שלי לפני הכל" אמרתי.
"כן אבל קטנטונת את צריכה להשלים בגרויות, ללמוד, שיהיה לך עבודה מסודרת לילד בעתיד גן וכאלה" אמרה אמי.
"צודקת" אמרתי וחיבקתי את אור, חיים שלי הקטן הזה.