To Be A Princess

פרק שני:

נ.מ רועי:
נכנסתי לכיתה ולא ראיתי את אריאל, איפה היא נעלמה? הלכתי לחברה שלה ששכחתי איך קוראים לה לשאול.
"תגידי איפה אריאל?" שאלתי.
"למה אתה רוצה לדעת?" שאלה.
"כי היא לא בכיתה" אמרתי.
"לא, למה אכפת לך? אל תגיד לי, אתה אוהב את ארי" היא אמרה, אין לי כוח.
"תחסכי את זה ממני, פשוט תגידי לי איפה היא" אמרתי.
"איזה גס רוח, אני לא אקבל אותך בתור גיסי, היא חולה" אמרה.
"מה?" שאלתי.
"כן, אמא שלה אמרה לי שהיא התעלפה והיא הצטננה וקיבלה היפותרמיה, כי הייתה לה תאונת עבודה" אמרה.
"אני מבין.." אמרתי והרגשתי זבל, כאילו היא חלתה בגללי.
"אם אתה מודאג לגביה אני וזאק הולכים לבקר אותה היום, אתה יכול לבוא" היא אמרה.
"אני יכול?" שאלתי.
"בטח" אמרה.
"טוב אני אבוא" אמרתי.
"אוקיי, ואז הוא אומר לי שהוא לא אוהב אותה" שמעתי אתה ממלמלת בזמן שהיא מסתלקת מהמקום, הילדה הזאת.

נ.מ אריאל:
"אמא את יכולה ללכת לסבתא, אני אהיה בסדר" אמרתי.
"אני לא אשאיר אותך לבד בבית שאת חולה" אמרה אמי.
"זה בסדר, אני מרגישה הרבה יותר טוב, תלכי אליה" אמרתי.
"אני אחזור בקרוב בסדר הכנתי לך מרק אוכל את אפילו לא צריכה לחמם" אמרה אמי.
"תפסיקי לדאוג אני ילדה גדולה" אמרתי.
"טוב יפה שלי, מיה אמרה שהם באים לכאן עוד מעט" אמרה אמי.
"טוב ביי אמא" אמרתי לה והיא יצאה ונשארתי לבד בבית, איזה כיף אני אוהבת להיות לבד, ואיך שבאתי להירדם היה תקתוק בדלת שהפריע למנוחתי.
"רגע" אמרתי וכיסיתי את עצמי בשמיכה כי לבשתי פיג'מה קצרה בבית, אמא הרגה אותי היא הפעילה חימום אוטומטי והבית כמו סאונה.
"וואוו למה חם כאן כל כך" אמרה מיה מורידה את הג'קט שלה.
"אני מצוננת, וקיבלתי היפותרמיה" אמרתי.
"איך קיבלת את זה בכלל?" שאל זאק והגנבתי מבט לרועי שמשום מה היה אצלי, הוא בטח הרגיש אשם.
"תאונת עבודה, נפלתי לנהר" אמרתי.
"יפה שלי חכי אני אביא לך אוכל, אמא שלך בקשה ממני לטפל בך עד שתרדמי" אמרה מיה.
"אני אבוא איתך" אמר זאק.
"בוא" אמרה מיה והם הלכו למטבח ואני ורועי נשארנו לבד בחדר שלי.
"מה אתה עושה כאן? הרגשת רע?" שאלתי.
"כן" הוא הודה וצחקתי.
"את בסדר?" שאל.
"זה לא פעם ראשונה שאני חולה, זה רק הצטננות, יעבור לי" אמרתי.
"אני מצ-" הוא בא להגיד משהו והוא נקטע על ידי מיה וזאק.
"האוכל מוכן" אמרה מיה וכולנו התחלנו לאכול.
"אני הולך שנייה לשתות" אמר רועי.
"מה יש לו מאז שהוא הגיע הוא נראה מוזר קצת" אמרה מיה.
"לכי תדעי" אמרתי לה, לא רציתי שהיא תתעצבן עליו, למרות שהגיע לו.

נ.מ רועי:
"מה יש להם במקרר?, מה זה, אני אשתה את המיץ ענבים הזה" אמרתי והוצאתי בקבוק פלסטיק והיה לו ריח של ענבים, כנראה שאמא שלה הכינה את זה לבדה, ולקחתי שלוק ובואנה הדבר הזה טעים אש ופשוט שתיתי את כל הבקבוק, והייתי קצת מנומנם ומסוחרר, ויצאתי החוצה בגלל שהיה חם למות ולא שמתי לב ונרדמתי בחוץ.

נ.מ אריאל:
"איפה רועי נעלם?" שאלה מיה אחרי שהביאה אוכל לזאק.
"הוא כנראה הלך הביתה" אמרתי.
"תגידי הכל בסדר איתכם?" אמר זאק.
"אנחנו אוייבים" אמרתי.
"תנסי להכיר אותו לפחות" אמרה מיה.
"הכרתי מספיק, אם תסלחו לי, אני עייפה רצח" אמרתי.
"טוב ירד לך היום אז אנחנו נלך ונתקשר אלייך בבוקר" אמרה מיה.
"אוקיי אל תנעלו את הבית אמא שלי אמרה שהוא שבור וצריך לתקן אותו אז זה חסר תועלת לנסות לנעול" אמרתי בעייפות.
"טוב עצלנית לכי לישון" אמרה מיה.
"לילה טוב" אמרתי והם יצאו, סוף סוף שקט.

נ.מ רועי:
"לאן רועי נעלם?" שמעתי את מיה.
"לא יודע הוא כנראה הלך, הוא בטח ממש דאג לאריאל" שמעתי את זאק.
"אתה חושב שהוא מאוהב בה?" אמרה מיה.
"מי יודע? מחר אני אחזור לפה אמא של אריאל ביקשה" אמר זאק.
"איזה חמוד אתה" אמרה מיה והם יצאו מהבית.
"וואי קר לי" אמרתי והרגשתי שאני מסטול ונכנסתי לבית שלי (ככה הוא חושב ה.כ) והיה חמים ונעים ונכנסתי לחדר שלי והורדתי את כל הבגדים ונשארתי בבוקסר ובאתי לישון וראיתי בחורה בגבה אליי, מה זה הכנסתי בחורה לבית שלי? שיהיה, וחזרתי לישון.

נ.מ זאק:
"אתה החבר הכי טוב שלו אתה לא יודע איפה הוא?" אמרה לי אמו הבוכייה של רועי, אני אסביר לכם קצת מה קרה התעוררתי בשש בבוקר שהיו שוטרים בדלת שלי ולקחו אותי לבית של רועי ששם היה המורה שלנו, איציק, אמא שלו הבוכייה ואביו העצבני רצח במטרה למצוא את רועי.
"הילד הזה רק צרות עושה שאני אתפוס אותו אני לא יודע מה אני יעשה לו" אמר אביו, במקום רועי, לא הייתי רוצה להיפגש עם אביו כרגע.
"מה עשיתם אתמול?" שאל איציק המורה.
"הלכנו לבקר את אריאל כי היא הייתה חולה, ואחרי זה הלכנו הביתה" אמרתי.
"רועי היה איתכם?" שאלה אמו.
"לא, הנחנו שהוא הלך לפנינו" אמרתי.
"מה אם חטפו אותו?" אמרה אמו והתחילה לבכות יותר.
"אולי הוא עדיין שם, בואו נלך לבית של אריאל" אמר איציק וכולנו הלכנו לשם וראינו את אמא של אריאל, אנה.
"היי אנה בוקר טוב" אמרתי לה ונישקתי את הלחי שלה.
"בוקר טוב זאק, מה קרה? מה אתם עושים פה? קרה משהו?" שאלה אנה.
"תסלחי לי על ההפרעה אבל הבן שלי נעדר והמקום האחרון שראו אותו זה אצלך בבית, נוכל לחפש כאן?" שאל אביו של רועי.
"כן, אבל אני לא בטוחה שהוא יהיה כאן" אנה אמרה וכולנו נכנסנו לבית שלהן וראינו נעליים וג'קט זרוקים על הרצפה.
"זה של רועי" אמרה אמו.
"אתם לא חושבים ש?" אמרתי ונכנסנו לחדר של אריאל וראינו את שניהם ישנים ביחד.
"מה זה?!?!" צעקה אנה ושניהן התעוררו בבהלה.
"מה קרה אמא?" אמרה אריאל והסתכלה הצידה וראתה את רועי והיא התחילה לצרוח.
"סוטה אחד מה אתה עושה בחדר שלי ואתה עוד בלי בגדים סוטה!!" היא התחילה לצרוח עליו.
"אני בעצמי לא יודע איך הגעתי לפה, אבא מה אתה עושה כאן?" אמר רועי.
"אנחנו מחפשים אותך יומם וליל ואתה נכנס למיטה של בחורה בלי רשות?!" אמר אביו ורועי קם ולקח את הבגדים שלו והתחיל לברוח שאבא שלו רודף אחריו ביחד עם השוטרים והמורה.
"את לא מתביישת לישון עם גבר עוד לפני הנישואין שלך!?" אמרה אנה ונזפה  באריאל.
"אמא הוא התגנב למיטה שלי בזמן שישנתי זה לא אשמתי" אמרה אריאל והלכה להחליף בגדים והיא שמה משהו בתיק שלה.
"אני הולכת לעבוד ומשם אלך לבצפר, יש עוד שעתיים, זמן זה כסף, ביי" אמרה אריאל.
"הילדה הזאת" אמרה אנה.
"אל תדאגי יהיה טוב אנה" אמרתי לה והתקדמתי לבית הספר.

נ.מ רועי:
"קח את הנעליים שלך" אמרה אריאל וזרקה אותם עליי.
"תודה הצלת אותי" אמרתי.
"אז איך הגעת למיטה שלי" אמרה אריאל.
"לא יודע כל מה שאני זוכר זה ששתיתי את המיץ ענבים הטעים ההוא" אמרתי.
"זה היין שאמא שלי מכינה" אמרה בייאוש.
"אין פלא שזה היה טעים" אמרתי.
"ולא קרה כלום נכון?" אמרה אריאל.
"אל תדאגי אני מבטיח לך שלא נגעתי בך" אמרתי.
"אם אתה אומר, אסור להגיד על זה מילה בבית הספר אתה מבין?" אמרה.
"ברור שנינו נסבול מזה, יאללה בואי נלך" אמרתי.
"יאללה" אמרה אריאל בחיוך והגענו לבית הספר וכולם התחילו להתלחשש ולרכל עלינו.
"מה יש להם?" אמרתי.
"אריאל ורועי להגיע לחדר המנהל מיד" שמענו בכריזה.
"מה עשינו עכשיו?" שאלנו ביחד.