To Be A Princess

פרק ראשון:

נ.מ רועי:
"קדימה רועיקי לקום אתה צריך ללכת לבית הספר" אמרה לי אמי.
"אני קם אני קם" אמר י הסתכלתי בשעון, בקטנה שמונה וחמישה, יש לי עוד עשר דקות.
"אתה מאחר, הלימודים מתחילים בשמונה" שמעתי את אבי קורא לי וקמתי ישר מחפש בגדים ונעליים ואני בלחץ של החיים והשעה כבר שמונה וחצי.
"אני לוקח את האופנוע שלי" אמרתי.
"טוב בן שלי, בהצלחה בבית הספר" אמרה אמי.
"אייש אידיוט" אמר אבי ונאנחתי והלכתי לאופנוע שלי, זה לא קשה למצוא את בית הספר הזה היות והוא היחיד בכפר הזה, וראיתי את כולם עומדים בשורות כאילו יש איזה טקס ונכנסתי בסטייל, אבל קטעתי את הטקס.
"מצטער על האיחור" אמרתי וכולם הסתכלו עליי.

נ.מ אריאל:
"הטקס הזה הוא לכבוד אריאל שהגיעה למקום הראשון מבין כל בתי הספר בתחרות הארצית במטמתיקה והביאה כבוד רב לבית הספר" אמר המנהל ונתן לי תעודת הוקרה ופרחים.
"בואי תגידי כמה מילים" אמר המנהל ונתן לי את המיקרופון.
"אוקיי אז קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה על-" המילים שלי נקטעו שהגיע תלמיד כנראה חדש על אופנוע אדום ומשך את כל תשומת הלב.
"מי זה?" שאל המנהל את המורה.
"זה התלמיד החדש" אמר המורה והבחור הוריד את הקסדה.
"מצטער על האיחור" הוא אמר והסתכל עליי.
"זה הסוטה ההוא" אמרתי והמנהל שמע אותי.
"את מכירה אותו?" שאל.
"לא" אמרתי.
"למשרד המנהל עכשיו, בואי גם את אריאל" אמר המנהל והתקדמנו אל עבר חדרו של המנהל.
"רועי אסור להגיע עם אופנוע לבית הספר ובטח לא בכניסה כזאת באמצע טקס, אבל אני אסלח לך כי זה היום הראשון שלך" אמר המורה.
"תודה" אמר רועי, אז קוראים לו רועי.
"רועי תכיר זאת הילדה המצטיינת של הבית ספר שלנו, אריאל" אמר המנהל ורועי היה בהלם והחזרתי לו מבט של תשתוק.
"קוראים לי אריאל, נעים להכיר אותך, אני אלך לכיתה שלי אם תסלחו לי" אמרתי.
"חכי אריאל הוא בכיתה שלך, תלכו ביחד" אמר המורה וראיתי את החיוך המעצבן שלו.
"אוקיי" אמרתי ויצאנו משם.
"מי ידע שאת תלמידת תיכון" אמר.
"מה אתה רומז? שאני נראית צעירה לגילי?!" אמרתי.
"דווקא יותר בכיוון של מבוגרת" אמר ונתתי לו בעיטה ברגל.
"תשתוק" אמרתי.
"צוחקים איתך שיש" אמר רועי ונכנסנו לכיתה והלכתי לשולחן שלי לישון קצת.
"ארי את צריכה להפסיק לעבוד קשה כל כך" אמרה מיה.
"אני לא יכולה, אני חייבת" אמרתי.
"מיה, אריאל, זאק והילד החדש החתיך" אמרה רומי.
"מה איתם?" אמרנו ביחד.
"הם רבים מכות" אמרה רומי.
"מה?!" אמרתי ורצנו לשם וראינו אתם רבים.
"תפסיקו כבר" אמרתי וכולם שתקו והם הפסיקו לריב מכות, שלא תבינו לא נכון מכבדים אותי לא כי אני חכמה או משהו, פשוט מפחדים לחטוף ממני מכה, פעם הייתי עבריינית לא קטנה והתקדמתי לעברם להפריד וברגע שהייתי קרובה לשם מעדתי ונפלתי על הרצפה, אבל תפסתי בדבר הראשון שהרגשתי ולצערי וגם לצערו של זאק, זה היה המכנסיים שלו וכשנפלתי הם ירדו וחשפו את הבוקסר הכחול שלו עם ציורים של בובספוג, זאק הוא סוג של באד בוי כזה, אז לגמרי הרסתי לו את התדמית והיה שקט כזה בין כולם, ורועי האידיוט הזה התכופף והרים לו את המכנס במטרה להשיב את כבודו האבוד וטפח לו על השכם כאות ניחומים.

נ.מ רועי:
"אני צריך למות" אמר זאק שעמד בקצה של גג הבצפר.
"לא תעצור" אמרה אריאל ודפקה לי מבט.
"מה אתה עומד וצופה?, בוא לעזור לי" אמרה לי.
"בסדר, למה אתה רוצה למות בגלל זה, זאת הייתה טעות תמימה" אמרתי.
"טעות תמימה בתחת שלי" אמר זאק.
"אני מצטערת זאק" אמרה אריאל.
"אריאל אני לא רוצה לראות אותך כרגע" אמר לה זאק.
"אני מבינה, אני אלך אם תבטיח לי שלא תקפוץ" היא אמרה.
"הוא לא יקפוץ תסמכי עליי" אמרתי לה.
"אוקיי, אני אלך למיה בנתיים, היא מודאגת לגביך" אמרה אריאל וירדה מהגג.
"יש, אני יכול למות בשלווה" אמר זאק.
"מה?, איבדתי אותך" אמרתי.
"לא שמעת מה אריאל אמרה? מיה מודאגת לגבי" אמר זאק.
"ואתה מאוהב במיה?" אמרתי.
"כן, רגע אל תספר לה" אמר זאק.
"אל תדאג, חוץ מזה, זה שקוף" אמרתי.
"אז רועי, אתה חזק" אמר זאק.
"גם אתה, מכל האנשים שנלחמתי איתם, היה לי הכי כיף איתך" אמרתי.
"מה אתה אומר, אחים לנשק?" אמר ושלף לי אגרוף.
"אחים לנשק" אמרתי לו והחזרתי לו אגרוף ועשינו כיף אגרופים כזה.
"תגיד עכשיו שאנחנו חברים וכאלה, מה הקשר בינך לבין אריאל" שאל זאק.
"אין קשר, אפשר להגיד שאנחנו אוייבים" אמרתי.
"הפכתם להיות אוייבים ביומיים?, זה מוזר, למה אתה לא אוהב את אריאל?, כולם אוהבים אותה" אמר זאק.
"מה אוהבים בה?" שאלתי בזלזול.
"היא יפה" אמר זאק.
"לא נראה לי" אמרתי.
"היא חזקה" אמר.
"הרגשתי" אמרתי.
"היא חכמה" אמר זאק.
"היא מפגרת" אמרתי.
"וואוו אתה ממש לא מת עליה מה?" אמר זאק.
"כמו שאמרתי" אמרתי לו.
"אני חושב שאני יכול לחזור לכיתה עכשיו" אמר זאק.
"יאללה בוא אחי אני אקנה לך משהו אחר כך" אמרתי.
"סגור" אמר זאק וחזרנו לכיתה וראיתי את המבט של אריאל עלינו והיה לה מבט שאומר תודה אבל לא מראה את זה וקרצתי לה.
"טוב בואו נמשיך בשיעור" אמרה חווה המורה.

נ.מ אריאל:
"אני עייפה, בשיא החום אני צריכה לנקות את הנהר הזה" אמרתי בעצבים.
"אז את גם עובדת באיכות הסביבה" אמר רועי, אלוהים, מאיפה הבחור הזה צץ?!
"מאיפה הגעת פתאום?" שאלתי.
"משעמם אז עשיתי סיבוב ואז ראיתי אותך על סירה קטנה כמו ילדה שנמצאת בעונש מנקה את העלים שבמים" אמר רועי בגיחוך.
"אולי תעוף, היום זה היום הראשון שלי בעבודה הזאת, וכרגע אני מרוויחה ממנה הרבה כסף אז אני לא רוצה לאבד את הכסף הזה" אמרתי.
"תני לי לעזור לך" אמר והתחילו לנהר את העץ כדי שהעלים יפלו בפנים, מניאק.
"אתה פשוט דוחה" אמרתי בכעס ובעצבנות עד שעמדתי על הסירה ואיבדתי שיווי משקל ונפלתי לנהר הקפוא כקרח הזה ועוד הייתי נחמדה בתיאור, זה היה קפוא ברמה חדשה והמנהל שלי ראה אותי.
"בגלל זה אני לא רוצה שיעבדו אצלי בני נוער את מפוטרת" אמר לי המנהל עמוס ורועי הסתכל עליי, ויצאתי מהמים רועדת ורועי רצה להגיד משהו וקטעתי אותו.
"תקשיב, הרגע נפלתי לנהר, פיטרו אותי וקר לי רצח אז הבנאדם האחרון שאני רוצה לשמוע ממנו משהו זה אתה" אמרתי ובאתי ללכת עד שהרגשתי עליי מעיל עור עם הסמל של הבצפר שלנו והסתובבתי אל רועי שפשוט המשיך ללכת, מה זה? יש לו צד נחמד באישיות? והתחלתי ללכת הביתה וכשהגעתי אמי חיכתה לי.
"ילדה שלי מה קרה לך?" אמרה אמי.
"שום דבר אמא, אני בסד-" אמרתי והתמוטטתי לרצפה.
"היא בסדר היא הצטננה וקיבלה היפותרמיה אני מאמין שזה מהכנסיה שלה אל המים" שמעתי קול של גבר ברקע, כנראה שזה היה הרופא כי התמוטטתי.
"איפה אני?" אמרתי.
"את בסדר יפה שלי? התעלפת פתאום ונבהלתי"אמרה אמי.
"מצטערת שהבהלתי אותך אמא" אמרתי ובאתי לקום.
"את לא זזה לשום מקום, יש לך חום גבוה" אמרה אמי.
"אבל" אמרתי.
"את נשארת בבית" אמרה אמי.
"מה? כבר בוקר?" שאלתי.
"כן יפה" אמרה אמי.
"אבל בית הספר" אמרתי.
"אמרתי למיה וזאק שלא תגיעי אני בטוחה שהם יודיעו למורים" אמרה אמי.
"אוקיי" אמרתי.
"עכשיו תנוחי" אמרה אמי ונרדמתי, שונאת להיות חולה.