הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

פרק 6- אני שומעת את סיפור החיים של עצמי

בל
לקחו לי את סיכת השיער של הינשוף וזרקו אותה בתוך התא, ולא רחוק משם זרקו את הנעל של אית'ן.
הם דקרו את ידי ואת היד של אית'ן עם פגיון ופיזרו את הדם שלנו על הקירות ועל החפצים שלנו.
ואז התרחקנו משם, כשהפגיון של האישה עוד צמוד לגרוני.
התרחקנו כבר קילומטר, ואז נשמע הפיצוץ.
קפאתי במקומי מסתכלת לעבר האש והעשן שתפסו את מקום המחסן.
לא עברו שלוש דקות ובאותו מקום גייזרים פרצו מהאדמה, וסערת ברקים השתוללה.
"נראה שההורים שלכם הבינו מה קרה. חבל נורא שלא תראו שוב את המשפחות שלכם. זה עצוב." היא התגרתה בנו.
"מפלצת" סיננתי בין שיניי.
"אנחנו בחיים לא נהיה בצד שלך" הבטיח לה אית'ן, והתפללתי שהוא צודק.
הגענו למבנה אחר, וקשרו אותי אל כיסא בחדר נפרד מאית'ן, לא לפני שהספקתי להביא לו את הטוש הכחול מהכיס שלי.
הוא הנהן בתנועה כמעט בלתי מורגשת, ואני הבנתי שהכתובת על היד שלו היא הסיכוי היחיד שלנו.
כיבו את כל האורות, והאור היחידי מולי היה אור של כדור זוהר מסתובב ממקום למקום.
ואז התחלתי לשמוע את סיפור החיים של עצמי.
קוראים לי בל ג'קסון. להורים שלי קוראים... את זה כבר שכחתי. לפני מספר חודשים חטפו אותי מהם ומאחי הגדול, שגם את שמו כבר הספקתי לשכוח. הם הרגו את הוריי ואת אחי מול הפנים שלי, מי הרגו? החצויים. בני האלים. נשבעתי לנקום בהם. החצויים התכוונו להרוג גם אותי, אבל אישה אחת הגיעה והצילה אותי. האלים אתנה ופוסידון ראו את כל זה וריחמו עליי, הם גם התביישו במה שילדהם עשו, לכן נתנו לי מכוחותיהם. האישה הביאה אותי ליער, היא הייתה חלק מקבוצה גדולה של לוחמים שפועלים נגד החצויים, ושם פגשתי את אית'ן גרייס ואת שאר החברים שלי כיום.
אית'ן הוא כמוני, גם את הוריו הרגו חצויים. וגם עליו האלים ריחמו, רק שעליו ריחמו זאוס ואפרודיטה, ככה שהוא קיבל את יכולותיהם.
האור הזהוב כבה ואיתו גם עיניי, התעלפתי.