הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

פרק 16- החלטה

אית'ן
הנחתי את בל על אחת המיטות במרפאה, היא עדיין תפסה בראשה בחוזקה אבל הפסיקה לצרוח.
ניגשה אלינו אחת המרפאות "מה קרה לה?" שאלה בדאגה.
"היא הייתה בסיור ביער כשפתאום היא נפלה ככה והתחילה לצרוח מכאב" הסברתי, מוריד את הקטע עם החצויים.
עברה משהו כמו חצי שעה של טיפול, ובל התעוררה "מה קרה לי?" היא שאלה.
"אחרי מה שקרה ביער את נפלת על האדמה והתחלת לצרוח... דאגתי לך מאוד." הודתי.
היא התיישבה במיטתה "זה... לא סתם נפלתי. אני ראיתי כל מיני דברים. ראיתי את עצמי הרבה יותר קטנה, והייתה לי חולצת מחנה. והייתי בעצמי במחנה החצויים ההוא יחד עם הנער שהיה שם ביער, נצר פוסידון.  גם אתה לבשת חולצת מחנה. וזה הרגיש לי כל כך... אמיתי" היא סיפרה לי.
הבטתי בה לרגע, לא בטוח אם היא עובדת עליי.
"כדאי שתספרי על זה למפקדת" המלצתי לה.
היא הנהנה והלכה אל חדר המפקדת, הן דיברו ארוכות ולבסוף בל יצאה משם "היא אמרה שזה בטח איזה כישוף של החצויים כדי שזה יגרום לי לעבור צד. אני בטוחה שהיא שיקרה, היא בחיים לא נראתה לחוצה כל כך" את החלק האחרון בל לחשה לי, ואז היא עלתה לחדר השינה שלה לנוח.
התכוונתי לעלות אחריה, אבל אז שמעתי קולות שיחה והאזנתי "היא מתחילה להיזכר אדוני, לא יעבור עוד הרבה זמן עד שהיא תדע הכל, ואז היא תעבור צד ונפסיד במלחמה הזו." המפקדת דיברה עם מישהו שעמד בצללים.
"אין ברירה, תמחקו לה את הזיכרון עוד פעם. ואם זה מתפוגג, תהרגו אותה" פקד האיש.
"אבל... אדוני... היא בין החיילים הטובים שלנו... היא כמו בת בשבילי." הודתה המפקדת.
"חבל. המפקדת הקודמת לא חסכה באמצעים כשחטפה אותה ואת חבר שלה, ואת לא יכולה לקלקל את כל העבודה שלה. אז תמחקי לה את הזיכרון שוב, אם זה לא עובד. תהרגי אותה. האם אני ברור?" שאל האיש.
"כן... כמובן אדוני." המפקדת אישרה ואני רצתי משם לפני שיראו אותי.
הם חטפו אותי ואת בל? הזיכרונות שלה חוזרים? להרוג אותה? מה קורה פה?! באותו רגע נזכרתי במה שכתבתי לעצמי על היד בגיל אחד עשרה. לסמוך רק על בל, זה לא כמו שזה נראה. לזה התכוונתי. אני חייב לברר מה קורה כאן לפניי שיהיה מאוחר מדיי. אני הולך לבדוק מה האנשים במחנה החצויים יודעים.

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡
התפתחות בעלילההה😂😂😂
בל הולכת למות?
מה יקרה כשאית'ן יגיע למחנה החצויים?
ביי ביי אנשים❤