הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

עונה 2 פרק 18- באכסנייה

נ.מ אית'ן
אני ובל הגענו אל האכסניה, ושכרנו חדר בקומה הגבוה ביותר, מקווים שהמפלצות לא יציקו לנו כי אנחנו גבוהים מדיי בשבילן.
נכנסנו אל החדר, היה בו מטבחון, מקלחת, שירותים, ושתי מיטות.
"איפה המקלחת?" שאלה אותי בל.
כיוונתי אותה לשם והבאתי לה בגדים ומגבת, היא נכנסה להתקלח.
אני בינתיים התחלתי להכין לנו ארוחת ערב, לא משהו גדול.
בישלתי ביצים שקניתי קודם, ושמתי אותן בשתי צלחות יחד עם סלט.
עד שגמרתי בל יצאה מהמקלחת.
"תתחילי לאכול, אני אצטרף עוד מעט" הבטחתי.
"אני אחכה לך" אמרה.
"איך שאת רוצה" אמרתי ונכנסתי למקלחת.
התקלחתי והתלבשתי בבגדים נקיים, שמעתי קולות מהחדר.
יצאתי אליו, בל דיברה באיריס נט עם זואי ולוק.
ו... היא שמה משקפי שמש כדי שהם לא יראו שהיא התעוורה.
"אית'ן! אני הולכת לקרוא לאמה ואמילי" אמרה זואי ורצה משם.
צחקתי והתיישבתי ליד בל.
"אז בל בדיוק התכוונה לומר לי למה היא שמה משקפי שמש" אמר לוק.
"זה פשוט... פנס בעין. לא רציתי סתם להלחיץ את זואי" אמרה.
נאנחתי, ולוק העביר אליי את מבטו.
"את יכולה להראות לי את יודעת, אני לא ילד קטן שמפחד לראות פציעות כאלה" אמר לוק ומשך בכתפיו.
בל העבירה אליי את מבטה כמבקשת עזרה "יכול להיות שהוא לא ישים לב" לחשתי לה.
היא הנהנה, והורידה את משקפי השמש.
"אני לא רואה פה פנס" אמר לוק וכיווץ את מצחו במחשבה.
"באמת? אנחנו רואים סימן קטן, זה בטח האיריס-נט" מיהרתי לומר.
לוק העמיק בבל את מבטו, מנסה לראות מה היא ניסתה להסתיר.
"ה... העיניים שלך בהירות הרבה יותר, את... התעוורת" הוא הבין את זה לבסוף.
"מה? העיניים שלי לא נראות שונה." אמרה ומשכה בכתפייה.
"איזה מספר אני עושה עם האצבעות?" שאל והרים ארבע אצבעות.
"ארבע" לחשתי לה.
"ארבע" היא חזרה על דבריי.
"אני מניח שזה באמת האיריס נט... העיניים של אית'ן נראות רגילות ו- אית'ן, תתרחק רגע" ביקש לוק.
קמתי באי רצון והתרחקתי "איזה מספר אני עושה עכשיו?" שאל והרים חמש אצבעות.
בל היססה ונשכה את שפתה התחתונה.
"צדקתי, באמת התעוורת" קלט לוק ונאנח.
"זה רק זמני" הבטיחה.
"זואי אמרה שהייתם אצל משפחת ואלדז לפניי שבוע וחצי בערך, מתי זה הספיק לקרות?" שאל.
"אחריי שעזבנו" סיפרתי.
"ונתת לה להמשיך איתך במסע הזה?!" שאל אותי לוק בכעס עצור.
"הוא לא נתן. בהתחלה הוא רצה לעזוב את האוהל כשישנתי והקים סביבי חומת ברקים, ואז כשזה לא עבד הוא גרם לי לאבד את ההכרה והשאיר אותי לבד. התעוררתי היום ומצאתי אותו שבויי של קיקלופים" סיננה בכעס.
"זה בטח זיכה אותך ביחס נורא" שיער לוק.
הנהנתי, מודע לזה שבל לא יכולה לראות.
אמה, זואי ואמילי הגיעו, בל מיהרה להחזיר את משקפי השמש.
"אית'ן! בל! אתם לא מתים!" אמרה אמילי בחיוך.
שנינו צחקנו "מה זה הפס הכחול בשיער שלך?" שאלה אמה.
"קיאונה מוסרת דש" אמרה.
רק לוק ואמה הבינו.
"קיאונה?!" שאל לוק.
"היא ממש שונאת את אמא שלי" אמרתי.
"מי שונא אותי?" שאלה אמא שלי, שנכנסה לביתן.
וואו. איזה טיימינג.
"קיאונה" ענתה זואי, לפניי שיכולנו להכחיש את המשפט.
"פגשתם אותה?!" שאלה בבהלה.
"אנחנו בסדר" הבטחתי.
"יש לך מזל שקיאונה לא יודעת שאני אמא שלך, אחד מכם היה יכול למות" אמרה.
"ממתי יש לי מזל? היא גילתה, ובל מתה" אמרתי.
"מה?!" שאלו בקול אחיד, עיניהם פעורות.
"היא ירתה עליי איזה כדור קרח מוזר, ואז התחלתי לקפוא מבפנים. ואז... טוב, מתתי. לא הצלחתי לחזור דרך שערי המוות כי כל פעם קפאתי מחדש, ועכשיו כשאני חושבת על זה, איך הצלחת להפשיר אותי?" שאלה אותי בל.
"הצלחתי להשיג מקיאונה נוגדן להקפאה" סיפרתי.
"וכל זה עבר עליכם אחריי עשרה ימים? אלים. ילדים, אתם צריכים להיזהר יותר" אמרה אמי.
"עכשיו אנחנו בסדר," אמרה בל.
"שקר" אמר לוק.
"לוק... אל-" דרשה בל.
"בסדר. אבל מתיי זה יתבטל?" שאל.
"בקרוב, עוד לפניי שנגמור את המסע" הבטיחה.
"מה יתבטל? מה אתם לא מספרים?" שאלה אמי.
לוק הצביע על העיניים של בל "תורידי את משקפי השמש" ביקשה אמי.
בל נאנחה והורידה אותן.
הייתה שתיקה קצרה, אמי סרקה את בל.
"אלים... העיניים שלך... את... התעוורת" קלטה לבסוף
"זה רק זמני!" הבטיחה בל.
"אית'ן, אל תתן לה להמשיך במסע הזה, המפלצות יסמנו אותה" הזהירה אותי.
"אני יודע! ניסיתי לעצור אותה בכל דרך אפשרית!" סימנתי עם השפתיים, לא מבטא את המילים בקול רם.
קשת האיריס נט החלה להתפוגג "תיזהרו! בהצלחה!" אמרה אמי.
הקשת התנתקה.
"אז... הם בטח גרמו לך לחשוב על עוד תוכנית להגן עליי." אמרה.
"אני לא מכחיש" הודתי.
"מה אתה מתכוון לעשות הפעם?" שאלה.
"את תבואי איתי. יהיה לי הרבה יותר קל לשמור עלייך כשאת תהיי קרובה, מפלצות יגיעו לפה אם תשארי לבד" אמרתי.
"התוכנית שלך מוצאות חן בעיניי" אמרה בחיוך.
אכלנו את הביצים והסלט, ובל נכנסה למיטה.
"את מרשה ש... אני אשאר איתך קצת?" שאלתי בהיסוס.
היא הנהנה ופיהקה, מניחה את ראשה על הברכיים שלי.
"לילה טוב" אמרה לי בקול שקט.
"לילה טוב" השבתי.
נשענתי על הקיר ועצמתי את עיניי, אני לא ארדם, רק אעצום עיניים לכמה דקות.
טעיתי.
אחריי כמה דקות שקעתי בשינה עמוקה.

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡
אז הם מתחילים להשליםםם
ווהווווו
מסיבה מסויימת, דווקא כשיש לי תקופות מבחנים אני מעלה פרקים.
הדרך מחשבה שלי פשוט מדהימה.
בכל אופן, אני אשמח לתגובות והצבעות😂❤
אליס💓💓💓