הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

עונה 2 פרק 5- להפחיד עד המוות

נ.מ אית'ן
לא יכולתי להרפות מהמחשבה שבל עמדה למות כדי להגן עליי.
למות בגללי.
למה היא לא יכולה להיות כמו רוב הנערות הנורמליות? ולתת לי פשוט למות?
לנסות לרכך את המוות, לא להפחיד עד מוות.
הסיכויים אתמול לא היו לטובתנו, אם שנינו לא היינו נותנים הכל, אז כנראה שהיינו גומרים בשאול מוקדם מהצפוי.
התנתקתי מהנשיקה, כי הרגשתי שכל טענה שהצבתי לעצמי מרגישה כמו משקולת על הלב.
"יש את הספריה החדשה שהקימו במחנה, למה שלא תלכי לראות אותה?" הצעתי.
"אני צריכה קודם לבדוק מה עם האחים שלי, ונינה, ודין" אמרה.
"הם באו כשישנת, כולם בסדר" הבטחתי.
"אם ככה... למה לא? אתה בא איתי?" היא נעמדה ומשכה גם אותי אחריה, גוררת אותי אל מחוץ לביתן.
כשהיא יצאה היא נעצרה "חכה רגע" ביקשה.
היא נכנסה לבפנים וחיבקה את אמבר, בת אפולו אחת, ידידה של לוק.
אמרה לה משהו ואז יצאה חזרה.
"אז, לספריה?" שאלה ואחזה את ידי.
"אני צריך לסדר בלאגן קטן בביתן אפרודיטה" שיקרתי לה, למרות שלא אהבתי את זה.
אבל לומר לה שאני חייב להיות לבד לא היה קורה, היא הייתה מתעקשת להישאר איתי.
ואז היא הייתה מבינה שמשהו לא בזדר. כשהיא מסתכלת לי בעיניים היא פשוט מצליחה לפרק את כל החומות שלי ולקרוא אותי כמו ספר פתוח.
"אתה רוצה שאני אעזור?" שאלה.
"עזרת לי כבר המון, אני בסדר" הבטחתי ונישקתי אותה על הלחי.
היא הנהנה והלכה משם אל הספריה.

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡
סליחה על הפרק הקצר... אני אעלה בקרוב עוד אחד.
רציתי להודות לכולכם על התגובות המדהימות❤❤❤
אני פשוט קוראת אותן וחיוך ענק עולה על הפנים שלי.
התחלתי לכתוב לעצמי לפני בערך שנה, ואז החלטתי להעלות לכאן כדי לקבל פידבקים ולשפר את עצמי.
לא חשבתי שיהנו ככה ממה שאני כותבת.
אז בקיצור תודה רבה, ואם יש לכם שאלות לאחת הדמויות פשוט תרשמו והם יענו פרק אחרי.
אוהבת, אליס❤❤