הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

פרק 25- עיר של אנשים טובים

זואי
הלוחמים נעלמו, אין לי מושג לאן.
והנחתי שניצחנו לפי קריאות השמחה של כולם סביבי.
"אמא, ראית את לוק? או את בל? או את אית'ן?" שאלתי אותה.
היא הנידה בראשה "הם בטח מסתובבים חמודה, אל תדאגי" הרגיעה אותי.
אית'ן ולוק נכנסו למחנה בפנים מושפלות.
"מה קרה?" שאלתי את לוק.
הם נמנעו מליצור איתי קשר עין, ואית'ן פשוט הלך משם, רועד מכעס, אל ביתן זאוס.
"למה אית'ן כועס? ניצחנו!" הזכרתי לו.
"זואי, זה... לא צריך להטריד אותך בינתיים. לכי לשחק עם חברות, אני צריך לדבר עם אמא ואבא בפרטיות" אמר.
כעסתי שלא משתפים אותי בעיניינים של הגדולים, אבל פשוט נשפתי בכעס והלכתי משם.
סוג של.
עקבתי אחריי לוק כשהוא קרא לאמא ואבא שלי לבוא לדבר, והם התיישבו בפינה רחוקה ביער בעודי מתחבאת מאחוריי קבוצת שיחים.
דמעות החלו לרדת במורד פניו של לוק "הייתי טיפש" הודה בכעס.
אני חושבת שעד עכשיו אף פעם לא ראיתי את לוק בוכה.
"לוק, מה קרה?" שאלה אותו אמא בדאגה.
"הייתי צריך לדעת שההתנהגות שלה חשודה כשהיא התחילה לפזר אותנו." המשיך, לא עונה על שאלתה של אמא.
"לוק. אל תדאיג אותנו. מה כבר קרה?" שאל אותו אבא.
"לאליסיום הצטרפה... עוד נערה" אמר בפנים מושפלות, מנסה לעצור את הדמעות מלהמשיך לזרום.
אמא ואבא נעמדו על מקומם בהלם, וגם על פניהם התחילו לזרום שטף של דמעות.
לא הבנתי מה כזה נורא במה שהוא אמר.
אמא סיפרה לי שאליסיום הןא מקום נמוך מאוד, ונמצאים שם אנשים טובים ואמיצים.
אז מה רע בכך שנערה אחת הלכה למקום עם אנשים טובים?
"אתה... אתה לא מתכוון ש..." אמי לא הצליחה להוציא את המילים.
אבל לוק הנהן בקושי רב.
מעולם לא ראיתי אותו שבור ככה, וגם לא את אמא או אבא.
"זה לא יכול להיות..." אבא התנגד לזה.
"אני... אני חושבת שאני צריכה קצת זמן לעצמי" אמרה אמא והלכה משם בהליכה מהירה.
"אנחנו נבדוק את העניין הזה... לא הכל כמו שהוא נראה. בטוח... זה יכול להיות כמו פעם קודמת!" התעקש אבא.
"היו עצמות מלאות בפיח, ודם. המון דם. אית'ן ראה אותה הולכת עם הפצצה בלי שיכל לעשות כלום" אמר, והדמעות המשיכו לזלוג.
למה בעיר של אנשים טובים היה דם ועצמות? איך אית'ן קשור לזה? הם אמרו פצצה?
אבא שתק והתיישב על הספסל בייאוש.
הוא חפן את ראשו בידיו, מנסה להסתיר את הדמעות שלא הפסיקו לזלוג.
למה אבא בוכה?
אבא אף פעם לא בוכה!
לוק קם משם, רועד מבכי, ונכנס אל ביתן פוסידון.
אבא עוד נשאר שם אחרי שלוק הלך ןהמשיך לבכות.
אבל אני פשוט לא מבינה...
מה כל כך מעציב אותם בדיירת חדשה שהגיעה לעיר של אנשים טובים?
אולי זה כמו המשפטים של המבוגרים, "כשתגדל תבין", יכול להיות?

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡
זואי תמימה.
אבל אני פשוט רוצה להרוג את עצמי על מה שאני עושה להם!!
אז אממ... לא. פשוט לא.
ביי אנשים❤