הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

פרק 24- ככה זה נגמר?

אית'ן
זה נראה לי קצת חשוד שהמפקדת בסך הכל רצתה את הצמיד של בל, אבל הבעת הבלבול על פניה של בל העידה כי גם היא חושבת שזה מוזר.
היא שלחה את לוק להביא את הצמיד וביקשה מנינה ודין ללכת לשחרר את השבויים.
ואז היא רכנה לנשק אותי.
הייתי בטוח שקורה פה משהו מעבר למה שהיא אומרת, והבנתי את זה כשהתנתקנו מהנשיקה.
ידיי היו קשורות לעץ והיא הביטה בי בעצב "אני מצטערת. אבל אסור שתבוא אחריי" היא אמרה ופנתה ללכת.
ראיתי שהמפקדת הפעילה את הטיימר של הפצצה, ואז הבנתי מה היה התנאי האמיתי שלה.
היא הסכימה להתפוצץ רחוק מהמחנה, בתנאי שבל תתפוצץ איתה, ובל הסכימה.
כשקלטתי את זה צעקתי לבל שתעצור, צרחתי אפילו כשהייתי בטוח שהיא כבר לא רואה אותי, אבל היא המשיכה להתעלם והלכה בקו ישר.
אחרי משהו כמו שלוש דקות בהן לא הפסקתי לצעוק עליה, לוק הגיע בריצה "אמילי אומרת שהיא כבר החזירה לבל את הצמיד, מה קורה פה?" שאל.
ואז הוא הבחין בי קשור לעץ.
"איפה היא?" הוא שאל בפחד ושחרר אותי מהחבלים.
"התנאי של המשוגעת היה שבל תתפוצץ איתה. ובל הסכימה" הסברתי בפנים קודרות.
לוק ואני רצנו לכיוון אליו בל והמפקדת הלכו, אבל באמצע הדרך שמענו פיצוץ עצום והשתטחנו.
קמנו והמשכנו לרוץ לעבר הפיצוץ.
אולי... אולי גם הפעם הם פשוט חטפו אותה וסתם רוצים לביים את המוות שלה? ניסיתי לשכנע את עצמי.
אבל היה לי ברור שזה לא נכון.
כן, היו עצמות פה ושם, ודם, אבל לא היה שום סימן חיים, או סימן מאבק בכלל.
נפלתי על האדמה וקמצתי אגרופים בחוזקה.
"לא יכול להיות שככה כל זה נגמר. בדיוק כשהיא חזרה..." אמר לוק בפנים קודרות ופרצוף קפוא, עם מספר דמעות שזולגות על פניו.
"לא!" צעקתי לשמיים.
"זה לא נגמר ככה! היא בטוח חיה! היא הצליחה לברוח ו... תמיד יש לה תוכנית לכל דבר!" התעקשתי.
ברגע הזה כל העבר שלי חזר אליי, אבל לא הרגשתי שום כאב חוץ מפעימות קטנות. הייתי עסוק מדיי בלמצוא תרוצים למה בל לא מתה.
"היא נצר אתנה ופוסידון נכון? הם לא היו נותנים לה למות! אולי הם הפכו אותה לעץ כמו שעשו לתאליה! ופשוט צריך להביא את גיזת הזהב!" התחלתי לחפש עצים באזור, אבל לא היו כאלו, כולם נהפכו לאפר.
לוק שם יד כל כתפי "בוא נחזור" ביקש ממני.
"איך אתה מסוגל להיות אדיש כל כך?! זו אחותך הקטנה!" צעקתי עליו, השאלה שלי הכאיבה לו מאוד.
"כי בפעם הקודמת שחשבתי שהיא מתה הייתי בדיוק כמוך, מנסה למצוא פתרונות לא הגיוניים. זה לא עזר. היא לא חזרה עד עכשיו, וגם זה בזכות שהיית איתה. ראית אותה בעצמך הולכת ליד פצצה מתקתקת, והנה התוצאה. אם אתה סתם תנסה למצוא פתרונות, אתה רק תתאכזב כשתגלה שהם לא הגיוניים... היא הייתה רוצה... שתמשיך קדימה" במשפט האחרון הוא בלע את רוקו.
היה לי ברור שאמרו לו את זה פעם, והיה לו קשה לומר לי את זה.
אבל ידעתי שזה נכון, ידעתי שזה מה שהיא הייתה רוצה.
ידעתי שהיא הייתה רוצה שאמשיך קדימה.
אבל... אבל גם הייתי בטוח שהיא ידעה שאני לא מסוגל.
אז איך היא יכלה לעשות לי את זה?
איך היא יכלה לעזוב אותי?

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡
אממ... אהה... אני אתחיל לברוח עכשיו.
אז היא מתה.
ו... אממ... אהה... כן.
מי שרוצה לרצוח אותי שיגיד "אני!"
אני רואה את כולם כזה בתגובות "אנייייי!" משייפים סכינים.
ו... הסיפור עוד לא נגמר.
כלומר, הסיפור גמור אצלי בפתקים אבל עוד לא גמור בוואטפד.
מסכנים משפחת ג'קסון דאעיי.
אני הייתי אני ואתם הייתם אתם.
לילה טוב!❤