הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

פרק 18- קרובי משפחה?

אית'ן
הגעתי למחנה, מוודא שהברדס במקומו, והקנטאור דהר אליי בקשת שלופה "חכה רגע! אני צריך עזרה. הם רוצים להרוג את החברה שלי, ואתם הסיכוי היחיד שלי להציל אותה." הודתי.
הוא בחן אותי לרגע, מלבט אם להאמין לי, ולבסוף קרא לי להיכנס לביתן הגדול מכולם.
הוא פתח את הדלת וכולם מיד כיוונו אליי את נשקם "לא באתי להילחם. אני צריך עזרה" הודתי וזרקתי את החרב שלי לרצפה כדי להמחיש את זה, סיכון ענק, אבל אני חייב לעזור לבל.
הם הזמינו אותי לשבת בחשד, אבל עדיין לא הורדתי את הברדס.
"חברה שלי, אולי אתם מכירים אותה בתור הכחולה, טוב... יש בעיות.
כמו שאתם אולי יודעים ואולי לא, היא הצילה את הקטנה שלכם, אמילי, ואז נצר פוסידון הגיע, והיא נפלה והתחילה לצרוח. אני לא יודע אם זה באשמתכם או לא, אבל התחילו לה חזיונות. היא סיפרה לי שהיא ראתה את שנינו קטנים יותר, פה במחנה, משחקים והכל כאילו זה הבית שלנו. היא סיפרה שגם הוא היה שם, הבלונדיני עם המים, נצר פוסידון. לא משנה. בקיצור היא סיפרה את זה למפקדת שלנו, והמפקדת שיקרה לה ואמרה שזו תוכנית שלכם להעביר אותה צד. אחרי זה שמעתי את המפקדת מדברת עם איזה מישהו, היא קראה לו אדוני והכל, והם דיברו על משהו בקשר לזה שהזכרונות שלה חוזרים. על שהם חטפו אותי ואותה ולא חסכו באמצעים לפני כמה שנים ואסור למפקדת העדכנית להרוס את זה. הם דיברו על מחיקת זיכרון... והם אמרו שאם אחרי שימחקו לה שוב את הזכרונות זה לא יעזור, הם יהרגו אותה." הסברתי בפנים קודרות.
הם שתקו לרגע, ואז הנער הבלונדיני ממקודם פתח את פיו "איך קוראים לה? איך קוראים לכחולה? מה השם האמיתי שלה?" שאל.
התלבטתי לרגע, כבר התחלתי, אין טעם שאפסיק. "קוראים לה בל ג'קסון"
שמעתי כמה קריאות הפתעה, וראיתי כמה דמעות יורדות מהפנים של חלק מהאנשים.
"רגע... ולך לא היו שום חזיונות?" שאלה האישה הבלונדינית עם עיניי הסערה.
"לי לא היו חזיונות." אישרתי.
"אתה... מכיר אולי את השם... אית'ן גרייס?" שאלה אישה נוספת, שטנית עם עיניים שהחליפו צבעים.
הרהרתי לרגע בשאלה, מאיפה הם מכירים אותי ואת בל? אפשר לסמוך עליהם?
"אולי. למה?" שאלתי לבסוף.
"כי הוא ובל נהרגו, או לפחות זה מה שחשבנו, על ידיי האנשים שלכם." השיב נצר פוסידון.
"בתור מי אתם אומרים את זה?" שאלתי בחשד.
"אני לוק. אחיה הבכור. אלה ההורים שלה, פרסי ואנבת'. ויש את אית'ן, זה שאתה אולי מכיר, והשטנית זו אמא שלו, וזו שחברה שלך הצילה היא אחותו הקטנה" הסביר לוק.
"אם באמת היית אח שלה היית מזהה אותה אתמול כשחטפת אותנו," התעקשתי.
"חטפת אתמול את אחותך ולא זיהית אותה?" נכנסה לביתן נערה שנראתה בת שבע.
"אני... זה היה חושך! והייתי עייף!" הוא מיהר להגן על עצמו וגיחכתי.
"אל תצחק, שנינו יודעים שאתה והיא יוצאים, התמזמזתם אתמול על הגג באמצע משהו שהיה אמור להיות מארב והזמנת אותה לצאת, בגלל זה הצלילו לחטוף אץכם מההתחלה, זואי סיפרה לי" הוסיפה בת השמונה, והדהים אותי כמה חוסר פחד יש בה, והחוצפה שלה הזכירה... טוב, אותי.
הסמקתי מאחורי הברדס "אם יש או אין מערכת יחסים זה לא כזה משנה כרגע, כי אם לא נעשה משהו יעשו לה שוב שטיפת מוח, או גרוע מזה" העברתי את נושא השיחה.
הם שתקו לרגע, אז הרמתי את החרב שלי ופניתי לכיוון הדלת "אני הולך לעשות כל מה שאני יכול. ואם שואלים, השיחה הזו מעולם לא התרחשה"
אמרתי ויצאתי מהחדר.

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡
הנה הפרק השני שהבטחתי!
הם יצליחו לעשות לבל שטיפת מוח? אית'ן יספיק לעצור אותם?
תהרהרו לכם הרהורים מהורהרים.
אני הייתי אני ואתם הייתם אתם!
ביי ביי❤😂