הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

פרק 26- עד כמה רחוק היא הלכה?

זואי
כשאבא הלך משם גם אני הלכתי, אל ביתן פוסידון.
לוק כבר לא היה שם, וגם בל לא הייתה שם.
אז הנחתי שהם יגיעו עוד מעט.
אחריי מקלחת החלפתי לבגדיי פיג'מה ונכנסתי למיטה, כשלחדר נכנסה אמי.
לא יכולתי להתאפק מלשאול, לא ראיתי את בל כבר כל היום!
"אמא, איפה בל? היא לא באה לראות אותי אחריי שניצחנו." אמרתי, טיפה מאוכזבת.
"חמודה שלי, את יודעת... את יודעת שאחותך מאוד אמיצה נכון?" שאלה אותי, בקול חנוק מבכי.
הנהנתי, אחותי הייתה בין האנשים האמיצים שהכרתי.
"אחותך החא גיבורה. היא... הצילה את כל המחנה. אבל היא שילמה על זה מחיר והלכה רחוק... אני חוששת שלא נראה שוב את בל." אמרה לי לבסוף.
"למה אמא? כמה רחוק היא כבר הלכה? אפשר לשלוח פגסוס שיביא אותה" אמרתי.
אמא חייכה חיוך עצוב "אני חוששת שהיא הלכה רחוק מדיי. אפילו בשביל פגסוס. היא כבר לא תוכל לחזור" אמרה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי בבלבול, עד כמה המסע יכול להיות ארוך?
לא עבר כל כך הרבה זמן, עד איפה היא הספיקה ללכת?
"חמודה שלי... בל נהרגה. היא עכשיו בשאול, באליסיום. עם עוד אנשים טובים ואמיצים כמוהה." היא הטילה את הפצצה, מנסה לעצור את הדמעות.
התיישרתי במקומי "מ...מה? לא... לא יכול להיות."
"לכולנו זה קשה. אבל בל הצילה את כולנו עם ההקרבה שלה, אנחנו צריכים להישאר אמיצים, עם ראש מורם, ולנסות להמשיך קדימה. לדאוג שההקרבה שלה לא הייתה לחינם" אמרה אמא.
הנהנתי לאט, ונשכבתי בחזרה במיטה.
תוקעת את מבטי בקיר.
אחותי הגדולה באמת מתה?
אני לא... אני לא אוכל לראות אותה יותר?

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡

אני מרושעת.
איך אני יכולה לעשות דבר כזה לילדה בת שש?
כאילו... אחות מתה פעמיים זה קשה.
המשך כשתבקשו, ביי אנשים❤