הכחולה והאדום- פאנפיק על פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס

פרק 31- פרק סיום עונה

אית'ן
לוק הגיע וכחכך בגרונו "כן?" שאלה בל בשעשוע כשהבחינה בו.
"אית'ן, רק רציתי לומר לך, שיש לך אחלה טעם בבנות. ובל, מסתובבות פה שמועות שברחת מהשאול, אני חושב שכולנו נשמח להסבר" הודה לוק.
אמילי רצה אל המקום וחיבקה אותי ואת בל.
"אני חשבתי שכבר לא תחזרי. וגם אית'ן חשב, והוא התנהג מגעיל לכולם" הודתה אמילי.
"כן, אני ממש פה" הזכרתי לה.
"אני יודעת, אבל תן לאחותך להמשיך. מה עוד הוא עשה?" שאלה בל, מתגרה בי.
"הוא כל הזמן אמר לכולם להתחפף. אפילו כשאמה ניסתה להיות נחמדה אליו, וזה מאוד נדיר. והוא כל הזמן הסתגר במקום אחד או התרחק למקום אחר. אבל עכשיו הוא כבר לא מעצבן, אז אני חושבת שאני אסלח לו" אמרה אמילי בהחלטיות.
"איזה כיף שאחותי כזו סלחנית" אמרתי בגיחוך, ואז חיבקתי את אמילי חזק.
כן, כל מה שהיא אמרה היה נכון, אבל שמחתי שהיא הורידה את הקטע שבכיתי כמו תינוק הרבה פעמים.
"לא הייתה לי הזדמנות לומר לך, אבל אני מצטערת על סצנת הבוגד שעשיתי לך אז" בל התנצלה.
"זה בסדר, זה באמת חיבר המון נקודות. וזה דיי חשוד שאני אומר שלא הצלחתי באיזו משימה, לוקח לך את החרב ונפגש עם האוייבים" הודתי.
"אויבים? זה מה שאנחנו?" שאל לוק בהרמת גבה.
"זו לא אני שחטפתי אותך ואת חברה שלך באמצע דייט ראשון. באמצע נשיקה" בל הרימה ידיים כנכנעת.
"כן. זה דיי עצוב שלא זיהית את בל כשהיא הייתה בלי הברדס. וגם היא אמרה לך שקוראים לה בל ג'קסון והכל... אתה נצר אתנה לא?" אמה הצטרפה לשיחה.
יש לאחותי כישרון להיכנס דווקא ברגעים האלה.
"כבר אמרתי שהיה חושך והייתי עייף" הוא הגן על עצמו ובל גיחכה.
"ממש לא היית עייף, אם היית עייף היית נופל מההלם של הגל, אבל נשארת להחזיק אותי." הזכירה לו בל.
"אחי, השעה הייתה שמונה בערב" הוספתי.
"בסדר. תגידו שאני לא מרוכז כמה שאתם רוצים, אדון וגברת מתמזמזים-באמצע-מארב" לוק התגרה בנו.
"לפעמים יש דברים שמסיכים את דעתך" הודתה בל.
"אתם שניכם כאלה חמודים! ולוק, מה שעשית היה ממש לא בסדר. איך יכולת להפריע לדייט הראשון שלהם?" שאלה אותו אמה והנידה בראשה.
"את האמת, שהוא לא לגמרי הרס את הדייט. זה פשוט הפך אותו למעניין יותר, מעניין כיף מצחיק כזה." הודתה בל.
"כן, כשהגענו חזרה למחנה שלנו לא יכולנו להפסיק לצחוק" הוספתי.
"אהה... נחמד לדעת שהכישלון שלי מצחיק אתכם" לוק הרים גבה שנית, ואני ובל פרצנו בצחוק.
"אין לי מושג אם זה הזמן המתאים לומר, אבל גם פה הימרנו על מתי תתחילו לצאת. נינה ודין העבירו לנו המון מידע. אז יש לי שאלה קטנה, הנשיקה הראשונה הייתה במארב או לפני זה על העץ ההוא במחנה שלכם? נינה ודין לא מסכימים על שום דבר." הודתה אמה.
"הנשיקה הייתה אמורה להיות על העץ במחנה, אבל שנייה לפני שהיא התחילה דין הפריע לנו. ובמארב הייתה הנשיקה הראשונה, ונינה ירתה אלינו חץ ורשמה מארב עכשיו, מזמוזים אחר כך." סיפרתי.
סיפרנו עוד המון דברים וגם הם סיפרו, עד שלבסוף גמרנו להתעדכן והלכנו אל רחבת האוכל לארוחת ערב.
בל התלבטה באיזה שולחן לשבת, אבל בסוף החלטנו שאני אשב בזאוס והיא בפוסידון ככה שנוכל להיות אחד ליד השניה.
בקיצור אכלנו, ואחרי שכל המחנה ביקש בל סיפרה שוב את הסיפור, את כל הסיפור.
מהרגע של החטיפה עד לרגע שבו הוציאו אותה היום מהאגם.
גם אני סיפרתי את החלקים שלי, והשלמתי אותה כששכחה איזה פרט.
אבל כל החניכים היו מרותקים לסיפור, וברגע הזה חשבתי.
כל מה שקרה בארבע שנים האלו, היה שווה את התוצאה הסופית.
אף חצויי או נצר לא נהרג, אני ובל זוג רשמי, וכבר יש מאחורינו אויב אחד פחות.
רק שאלה אחת המשיכה להציק לי, מה היתה המטרה של המלחמה הזו מההתחלה?
מבחינת החצויים זה היה התגוננות ונקמה על ה"מוות" שלי ושל בל, אבל מבחינת התוקפים... אין לי מושג.
אני מניח שזו תישאר תעלומה.

🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡🗡
אז כמו שבטח הבנתם מהכותרת, זה פרק אחרון לעונה!!!!
כבר התחלתי לכתוב את העונה השנייה.
איזה מתוקה אני שגמרתי עם סוף כזה😇
בלת'ן לנצחחח❤😂
תגידו אם בכלל בא לכם עונה שנייה, ולמה לדעתכם המלחמה הזו התרחשה מההתחלה?
ביי אנשים❤❤