כתיבה היא אמנות

I lost my smile

איימי הקטנה הייתה ילדה שמחה.
תמיד היא הייתה מוקפת חברות וחיוך תמיד היה נסוך על פניה.
אבל מאז משהו השתנה.
בכיתה ב׳ היא הגיעה לבית ספר חדש, הבנות לא דיברו איתה, כי היא הפסיקה לגנוב בשבילן.
היא לא יכלה לשאת את זאת, 30 בנות כיתתה מתעלמות ממנה.
זה מה שהשתנה מאז.
אז היא מתה איימי הקטנה.
והיא הפכה למישהי אחרת.
היא הייתה לבד רוב הזמן וחיוך לעולם לא נראה על פניה.
וגם אם כן, היה זה חיוך של רגע בלבד, בלי שום שמחה מאחריו.
אני רוצה להודות לאיימי הקטנה, במותה היא לימדה אותי הרבה.
רק חבל שעקב כך הייתי צריכה לאבד את השמחה.
תודה לך.