פעם הייתה בחורה שהייתה בשבילי תרופה,
תרופה לדיכאון, לחרדות ולכל מחלה.
ליידה לא הייתי עצובה לרגע, ליידה לא פחדתי מכלום.
התמכרתי להשפעה שלה עליי כמו לסמים.
אבל ההתמכרות שלי אליה הייתה מאוד לא בריאה,
הייתי מקיאה רק מהמחשבה,
שמישהי אחרת תהיה איתה,
ושאולי יום אחד לא תהיה לי יותר ההשפעה שלה.
אז יום בהיר אחד, כשלא הפסקתי לבכות,
החלטתי להחליף אותה בהתמכרויות אחרות, מעט יותר בריאות.
התחלתי לקחת את הפריזמה שהתנגדתי לה,
למרות שבעצם עשיתי את זה בתקווה לשמח אותה, בשבילה.
אבל ככל שהכדור השפיע יותר,
הצלחתי מההתמכרות הלא בריאה שלי אליה להשתחרר.
הבנתי שבעצם היא חתיכת נצלנית וכלבה,
וכנראה שכמו אימה הביולוגית, כנראה שגם היא...
הסיבה שאני מספרת את הסיפור הזה כעת,
היא כי יש לי עצה אליכם לתת-
אל תהיו כמוני, חברים,
תיזהרו, אל תתמכרו לאנשים.
YOU ARE READING
כתיבה היא אמנות
Poesíaהמילים תמיד היו שם, קבורות בנשמתי. אולי הגיע הזמן שלהן לצאת בראשונה לחופשי. כאן אני כותבת את כל מה שעולה על רוחי, את המילים שכבר רוצות ככ לצאת מתוך ליבי. . סתם קומץ של קטעים קצרים שאני כותבת מתוך רגש/ מבוססי תמונה, בדרך כלל. אפשר למצא אותי גם באינסט...
