כתיבה היא אמנות

הסטירה המצלצלת של המוות.

המוות, ובמיוחד מוות פתאומי, הוא כמו סטירה מצלצלת שמזכירה לנו שהכל יכול להיגמר בכל שניה.
כשאנחנו קרובים למקרה מוות אנחנו מתחרטים ורואים יותר בבהירות את כל הטעויות שעשינו, טעויות שאנחנו כבר לא יכולים לתקן.
אולי לא נעים להגיד, אבל לפעמים אנחנו צריכים את הסטירה הזאת כדי להתעורר ולהתחרט עכשיו. לנסות לתקן את הטעויות לפני שיהיה מאוחר מידי.
המוות מזכיר לי שאני לא צריכה לריב עם אנשים. אני ארצה להיות בסדר עם כולם לפני שאני או הם ימותו.
אז אני מבקשת, בשביל השקט הנפשי שלי, לא לריב איתך ולפתוח איתך דף חדש.
לפני המוות.