בשיער כחול וג׳ינס קרוע,
נכנסת אליי ללב קצת רעוע.
הודעה של ״ערה?״ בשעה מאוחרת,
כבשה את לב ליבה של הגברת.
ועכשיו הלב שלי הוא הבית שלך-
וכל היום בא לי אותך!
אז בואי איתי ונחייה לנצח,
רק אני ואת והמצח רצח.
נברח יחדיו רחוק, שתינו לבד.
אם רק תבואי ותתני לי יד.
רק על שאלה אחרונה נשאר לך לענות,
האם את רוצה איתי לחיות?

YOU ARE READING
כתיבה היא אמנות
Puisiהמילים תמיד היו שם, קבורות בנשמתי. אולי הגיע הזמן שלהן לצאת בראשונה לחופשי. כאן אני כותבת את כל מה שעולה על רוחי, את המילים שכבר רוצות ככ לצאת מתוך ליבי. . סתם קומץ של קטעים קצרים שאני כותבת מתוך רגש/ מבוססי תמונה, בדרך כלל. אפשר למצא אותי גם באינסט...