כתיבה היא אמנות

משוגעת

לפעמים רצים לי בראש תסריטים, סיפורים, קטעים.
לא של דברים שקרו או יקרו, לא לי בכל אופן.
סתם. קטעים. באופן אקראי.
מן מציאות אחרת שכזו אליה אני נמשכת בלי לשים לב.
לאט לאט מתחילה לזלוג המציאות אל הסיטואציה האחרת, ואני מתחילה להבין שכל זה היה סתם סיפור דמיוני, אחד מתוך מיליון כאלה הנמצאים בראשי מחכים שיכתבו אותם.
אני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן שככה עובד ראש של סופרת.
אבל אז אני תוהה אם אני יכולה להגדיר את עצמי כסופרת..
ולאחר שאני מגיעה להחלטה -שבכל פעם משתנה- אני נזכרת שסופרים בדרך כלל משתגעים.
ואני יודעת, שאני כבר משוגעת.