למרות שאת יודעת שאני מרגישה רע בקשר למראה שלי כבר לא מעט זמן,
למרות שאת יודעת שלא אכלתי ארוחה אמיתית כבר זמן לא קטן...
את רואה שאני אוכלת מעט מאוד,
את מעלימה עין כאילו זה סוד.
ובכל זאת, כשאספר לך שירדתי במשקל
את תאמרי שכנראה המשקל מקולקל.
כשאספר לך שאני בתת משקל ואמורה לשקול 10 קילו יותר,
התשובה המרושעת תבוא מהר.
את תאמרי שאלו שטויות, שאני צריכה עוד לרדת, שאני שמנה.
אז אני מדגלת על עוד ארוחה.
זה לא חשוב, אני לא רעבה.
אבל למעשה, לא הייתי רעבה מאז כיתה ו׳.
ואני יודעת שעכשיו
לא משנה על כמה ארוחות אני אוותר
ולא משנה כמה משקל ממני ישאר,
את תמשיכי לומר שאני שמנה.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה אכלתי ארוחה הגונה.
ובכל זאת, אני אדגל עליהן אחת אחרי השניה.
כי אני ״שמנה״.
~
נכתב: 17/11/2017

YOU ARE READING
כתיבה היא אמנות
Poesiaהמילים תמיד היו שם, קבורות בנשמתי. אולי הגיע הזמן שלהן לצאת בראשונה לחופשי. כאן אני כותבת את כל מה שעולה על רוחי, את המילים שכבר רוצות ככ לצאת מתוך ליבי. . סתם קומץ של קטעים קצרים שאני כותבת מתוך רגש/ מבוססי תמונה, בדרך כלל. אפשר למצא אותי גם באינסט...