כתיבה היא אמנות

16 דברים שלמדתי עד גיל 16.

אני בת 16, כבר לא ילדה קטנה.
אני בת 16, אני כבר מבינה.
אני בת 16, אני מגלה דברים חדשים.
אני בת 16, אני לומדת את החיים.
אני בת 16, ויש לי 16 דברים שהבנתי עד עכשיו.
דבר ראשון, אני עושה הכל בשביל עצמי.
אלה החיים שלי ואני חיה אותם בשבילי,
את הבחירות שלי אני עושה בשביל עצמי ולא בשביל אחרים,
לא כדי לנסות לרצות אף אחד, לגרום לאנשים להיות גאים.
אני עושה רק מה שעושה לי טוב, בלי להתחשבן באחרים.
וזה אולי קצת אנוכי ולא מתחשב,
ויהיו אנשים שיגידו שאין לי לב.
אבל אלה החיים שלי ואני צריכה לחיות אותם,
אז אף אחד לא יבוא ויגיד לי מה לעשות איתם.
דבר שני, לקבל החלטות נכון.
לפעמים אני מחליטה מתוך רגש ולא מתוך היגיון.
לפני החלטה אני צריכה לעצור ולספור עד שלוש,
לבדוק אם אני פועלת מהלב או מהראש.
לא לבחור לפני שאני שלמה עם ההחלטה,
כדי לא להגיע מצב של חרטה.
דבר שלישי, זה בסדר להרגיש רע.
זה בסדר לא להיות תמיד שמחה.
זה בסדר לבכות, לשחרר עצבים,
ולהמשיך בחיים עם כוחות מחודשים.
זה בסדר לחלוק גם את הרגשות הטובים פחות,
לכולנו יש בעיות.
דבר רביעי, לא לקחת ללב.
אנשים חושבים על עצמם ויש להם נטייה להתלהב.
אני חיה בזכות עצמי בלבד,
אני לא צריכה להתייחס לדעה של אף אחד.
לאנשים תמיד יהיה משהו רע לומר,
הדעה שלהם לא משנה דבר.
דבר חמישי, לבחור להיות בחברה ראויה.
לא להיות בסביבת אנשים שמשפיעים עליי לרעה.
לא לפחד להגיד לא כשזה לא מתאים,
לא לפחד מה יגידו אחרים.
דבר שישי, מעולם לא האמנתי באלוהים.
התנהגתי כאילו שכן כי זה מה שכולם סביבי עושים.
תמיד תהיתי איך זה שכתבו את בתנך בתקופה שלא היו דפים,
לא היו אותיות ולא היו מילים.
לא יכול להיות שאנשים זכרו בעל פה את הסיפורים,
מילה במילה הם העבירו אותם עד שהמציאו את הספרים?
תמיד חשבתי שתימהוני אחד עם תלתלים
סיפר כמה סיפורים לילדים,
כל מיני אגדות על יהודים ואלוהים
ואחרי שנים אנשים שכחו שזו רק אגדה,
הם התחילו לחשוב שזו האמת לאמיתה.
פחדתי להגיד מה אני חושבת,
מי בכלל יקשיב לילדה קטנה ומתלהבת?
המשכתי להתנהג כמו כל המאמינים,
רק לרצות את כל האחרים.
עד שיותר לא יכולתי לשתוק,
הדעה שלי החליטה לזעוק.
דבר שביעי, לא להלחם בשונאים.
אנשים יכולים לשנא אותי אם הם רוצים,
לחלקם יש אפילו סיבה מוצדקת
אין צורך לכוון לראשם כוונת.
אני לא צריכה להיות אהודה על כולם,
אני לא חיה כדי לרצות את כל העולם.
דבר שמיני, השנאה מיותרת.
על הלב שלי היא מכבידה ואותי מעכבת.
אין לי סיבה לשנא אנשים,
הם פשוט לא מספיק חשובים.
דבר תשיעי, לסלוח זה כח.
אולי אפשר לסלוח,
גם אם אי אפשר לשכח.
פשוט לשחרר הכל ולשמוח,
כי חבל לנטור טינה.
דבר עשירי, לא להיות סמרטוט.
אפשר לסלוח, אבל לא בקלות,
לא לתת לאנשים לחזור שוב ושוב על אותה הטעות,
לתת להם לנצל אותי ולעשות ממני סמרטוט.
לוודא שהם באמת עומדים מאחורי מילתם,
לפני שאני ממהרת לקבל את סליחתם.
מספר אחת עשר, גם לבד זה בסדר.
לא תמיד אני חייבת להיות במרכז החדר.
מותר לי להיות לבד מבחירה,
אם לא מוצאת חן בעיניי החברה.
והגענו לתרייסר, באהבה עצמית אין שום דבר רע.
אין סיבה שאשנא את עצמי בגלל החברה.
אהבה עצמית היא לא נרקיסיזם וגם לא אנוכית,
היא לא אסורה ואפילו הכרחית.
שלושה עשר, החיים הם לא לבן ושחור.
לפעמים אני יכולה אפילו לבחור,
להישאר פשוט ברקע האפור.
לא להיות פה ולא להיות שם,
להיות באמצע, ממוצעת ככולם.
ארבעה עשר, לשאול כדי לדעת.
לכתוב כדי לגעת.
לאזור אומץ ולא לפחד,
להעז.
לצאת מאזור הנוחות,
להתפתח עד לאיזור החירות.
חמישה עשר, אני יכולה להשיג (כמעט) הכל.
אם יש לי מטרה, אגיע אליה בלי לחדול.
כל דבר בגבולות האפשר,
אני יכולה להשיג גם אם לא היום- מחר.
שישה עשר, דבר אחרון בהחלט.
למדתי מה זו אהבת אמת.
אין צורך להכביר במילים,
כי זהו דבר שלא אוכל להסביר בחיים.
רק אגיד בנושא דבר אחרון,
כשזו תהיה אהבת אמת, הלב שלכם ידע ראשון.
אלו כל הדברים שלמדתי מהרגע שנולדתי ועד היום,
אאחל לכם שתנסו ותטעו בעצמכם ושתמשיכו להעז ולחלום.