אפרודיטה (femaleXfemale)

{10} התמוטטות עצבים

ההבנה הכתה באלה רק בסוף השבוע. כלומר, פשוט תדמיינו את זה: יום למחרת היא קמה בבוקר אחרי המון שעות שינה, התארגנה, הלכה לשיעורים עד שבע וחצי בערב (ושם כמובן ג'ורדן ניסה להסיח את דעתה), דיברה עם ההורים שלה ולוס בלילה, הלכה לישון שוב, והכל חזר חלילה. יום אחד, ואז עוד יום, ועוד יום... ואז בוקר אחד היא מתעוררת, יום חופשי אחד ומשמח, היום אליו חיכתה כל השבוע מאחר שהייתה לה שעה שלמה לעצמה... ובום.

אלה הבינה, אי אז, על המיטה שלה, עוד לפני שהיא קמה לישיבה... שהיא... היא פשוט... הסכימה ללכת למסיבה.

כמובן, הדבר הראשון שחיפשה אחרי שהלב שלה התרסק על הרצפה מרוב בהלה - ובין לבין היא כמובן זינקה לעמידה, כי טוב, מה היה יכול להעיר אדם טוב יותר מאשר התקף פאניקה באופק? - היה שקית נייר להתנשף לתוכה ולפרוק את כל הרעלים הפנימיים שהיא כבר יכלה להרגיש מהמסיבה. אלה התחילה להסתובב במרץ ברחבי החדר החשוך למדי שלהן בניסיון אז למצוא את הישועה... אך החדר, שהואר רק על ידי קרני שמש ממש ממש ממש שוליות שפרצו מבין התריסים, לא היה מספיק מואר, כמובן, כדי למנוע ממנה כמעט ליפול שלוש פעמים.

מה שכן, אחרי שאלה ויתרה סופית על הקונספט של עמידה ובילתה את זמנה בהתרוצצות חסרת תועלת על הרצפה, היה מיותר לציין שלא הייתה שקית נייר בשום מקום כי הן לא עשו קניות אף פעם, וכשכן היו קונות דברים מינוריים כמו ג'אנק פוד, כל סוג קיים של ממתק או חטיף, היו זורקות את הכל. אי לכך ובהתאם לזאת: לעזאזל.

היא התרוממה לאיטה מעל הרצפה, מתאזנת בעזרת מיטת הקומותיים שלהן, ומוצאת את עצמה מיושרת עם הפרצוף הישן של מייסי - שבעודה התכרבלה מתחת לשמיכות בשלווה אלוהית, נראתה כמו כל מלאך אצילי ממוצע שנמצא באמצע שנת מנוחה שניתנה לו מהאל.

אך כמובן, מתוך הפאניקה שלה, הפאניקה הבלתי נסבלת שלה, כל מה שאלה יכלה לעשות היה לשלוח את היד שלה קדימה... ולנער. "היי - מייסי, אין לי מושג מה אני עושה." היא מלמלה בשקט, כאילו מתוך דחף לא להעיר אותה, מה שהיד שלה לגמרי סתרה שעה שנאחזה בכתפה של השותפה שלה. הבלונדינית מלמלה משהו מתחת לאפה ונעה מנגד למגע העדין של היד של אלה, ניכר שהיא התחילה להתעורר לפי הצורה בה העפעפיים שלה רפרפו. "מייסי, הצילו."

"מ - ממ?" שאלה הבלונדינית בעיניים סגורות וטון עייף רגע לפני שהן החלו להיפקח, אך נסגרו במהירות זהה כשקלטה את האור שנכנס מהתריסים. היא הרימה את ידה אל פניה, גורמת לאלה למשוך את ידה מעליה. "מה - ממ - מה קרה, אלה?"

"קרה משהו... רע." אלה מלמלה בזמן שהשעינה את ידיה על דרגש המיטה של מייסי ולקחה נשימה עמוקה. "קרה משהו... מאוד רע-רע."

זו כיווצה את גבותיה ועיניה נפקחו, למרות שהן היו מצומצמות והריסים הבהירים-בהירים שלה סבוכים וצפופים. "אה?"