אפרודיטה (femaleXfemale)

{22} בית בובות

היי חברים~ יש לי חדשות... מעניינות.

צה"ל אוהב לחטוף אותי!D: אז בשלושת השבועות הבאים (החל מיום ראשון הבא) אני לא בטוחה בדיוק איך ההעלאות יהיו. כמובן שהאידיאל יהיה להמשיך את ההעלאות כראוי, אבל לצערי אני לא יכולה להבטיח את זה. אני ממש אשמח לעשות את זה כי ל"אפרודיטה" נשארו ליטרלי רק שלושה-ארבעה פרקים וסוף דבר (לא כולל הפרק הזה, אבל אני עדיין לא סגורה כמה בדיוק), אבל אני לא יכולה להבטיח כלום. אז אני פשוט רוצה שתהיו מוכנים לעובדה שיש אופציה שבשלושת השבועות האלו ההעלאות לא יהיו סדירות. בכל אופן, לסיכום: עד ה11.3 ההעלאות יהיו בעייתיות. מאז והלאה הכל אמור להיות בסדר. מבטיחה, אני אעשה ככל יכולתי כדי לסדר את זה!

מקווה להמשיך ולראות אתכם למרות הכל, אנחנו כל כך קרובים לסוף שזה כואב+~+ נתראה בפרק הבא!

~~~

קיית' יכלה להישבע, זה היה כמעט מצחיק מידי. למרות העובדה שהיא ידעה שהיא עמדה לקבל אגרוף מטאפורי בפרצוף, זה באמת היה מצחיק. היא קברה את ידיה בכיסיה והסתכלה על אלה, שעמדה במרכז החדר שלה ושל טורי; באמצע כל הבלגן, הבגדים הסתורים והלכלוך מסביבה. אלה הייתה קטנה כזאת, כמעט בתולית לעומת כל הדברים האלו. הגוף שלה היה קטן והעיניים שלה גדולות, גורמות לה להיראות כמו חיה חסרת אונים.

היה לה ממש מצחיק.

אלה תמיד נראתה כמו איזה מלאך היספאני קטן; עור שחום, עיניים ענקיות, שיער ארוך בצורה כמעט לא שגרתית, גוף צנום כזה שגורם לך לחשוב שאולי היא לא רוצה לתפוס מקום שהיא לא ראויה לו. היא נראתה כל כך אבודה כל הזמן.

ובעוד קיית' יכלה לראות את הכל משורטט על הפרצוף של אלה כהלכה, כל עוד היא ראתה בדיוק מוחלט את האשמה מאחורי העיניים, את הצורה בה היא נשכה את השפה התחתונה כשהיא עצבנית... טוב, היא הייתה צריכה להיות קצת טיפשה כדי לא להבין את זה, לא?

זה היה קצת מצחיק בעיניה. למעשה, קצת מאוד מצחיק. הנה עוד סיפור נגמר בדיוק כמו האחרון. אבל למה? טוב, קיית' לא ידעה. חלק בה פשוט חשב שכל החיים היו בדיחה אחת גדולה ומגוחכת מעבר לכל תקנה. איך אפשר עוד להסתכל על זה? הכל עבד פשוט בצורה אחת ומסודרת, לא יותר. החיילים חזרו בדיוק לאותו מקום, היא סיימה בדיוק איפה שהיא התחילה.

היא ניסתה לעזור לאלה, איכשהו הן מצאו את עצמן ביחד, ועכשיו האדם שהיא ניסתה לעזור לו עמד לזרוק את הצורה שלה. הא-ת של החיים שלה. הכל מתחיל בדיוק כמו הדבר הקודם. הכל עובד באותו הסדר המושלם.

זה היה קורע.

כמה חבל זה היה שאחרי אחד המשפטים הבאים שאלה עמדה לומר, קיית' עמדה לשנוא אותה למוות. אבל הו, טוב, היא הייתה רגילה לזה.

פרידות מזדיינות.

ואיך היא ידעה שזה בא? טוב, חוסר היכולת של אלה להסתיר את מה שעמד להגיע פחות או יותר שימש את הרמז המרכזי בתיק החקירה של קיית'. היא ידעה את זה כבר כמה זמן, שאלה תאמר את זה. זה קצת הפתיע אותה, שאלה שמרה את זה דווקא ליום ראשון. אולי היא רצתה ללכת להתפלל על זה אחרי זה או משהו? טוב, זאת הייתה הערה קצת פחות מצחיקה.