{21} איזה דיכאון

386 29 13
                                    

אלה בהתה שוב. היא לא הייתה ממש... אה, צדקנית במיוחד. היא לא חשבה שהיו הרבה תירוצים להרבה דברים. היא גם לא אהבה תירוצים, היא חשבה שזה היה עניין די... אנוכי. אבל מה שכן, הפעם היא קצת סלחה לעצמה על האחד הזה.

הנימוסים שלה היו בין הדברים שאלה באמת ובכנות הייתה בטוחה בהם. כלומר, היא הייתה בטוחה שהם היו קיצוניים. כבוד ונימוסים, שני דברים שאלה הייתה בטוחה שהיו לה. ו"ביטחון" ו"אלה" לא באו הרבה פעמים באותו משפט, אבל זה היה משהו... מיוחד.

אבל למרות כל המחשבות הצדקניות שלה על זה שלבהות ולהצביע ולנשום לכיוון אנשים אחרים זה לא מנומס, היא בהתה.

יש אנשים שיאמרו שלבהות זה לא כזה נורא. במיוחד אם זה מישהו שאתה מכיר, שיושב ממש למולך. טוב, אלה בדרך כלל הייתה שמחה להסכים, אבל היא עדיין לא הייתה אדם שעושה את זה בדרך כלל. אמא שלה הייתה מלקה אותה די הרבה על הדברים האלו בילדותה.

אבל היא עדיין בהתה.

אלה עודדה את עצמה במחשבה על לוס, שמנגד לבהייה שלה, הייתה מסוגלת לנשוך אצבעות של זרים בלי שום סיבה הגיונית.

לא, זה עדיין לא היה בסדר במיוחד מצידה.

אבל היא בהתה.

במה היא בהתה, אגב? טוב, בקיית'. בזמן שהיא ישבה בספריה למולה, משלבת את ידיה ומחכה לה, למה שזה לא יהיה. קיית' רכנה מעל למחברת שלה ושרבטה בזריזות כמה דברים בעט שלה, נראית מרוכזת יותר בספר הפתוח למולה מאשר המחברת עצמה. השפה התחתונה שלה הייתה לכודה בין שיניה ועיניה האדומות היו מרוכזות בסיכומים הענקיים במידה כמעט ומכושפת.

אלה לא הייתה בטוחה למה היא מחכה, אגב, אבל היא פשוט חיכתה. חיכתה ובהתה. ומשום מה היא הייתה קצת תזזיתית כזאת, כף הרגל שלה טופחת בחוסר נוחות על הרצפה. היא לא הייתה אדם כזה, שמלא ביותר מידי אנרגיות עד שהוא לא יכול שלא לזוז, אבל לאחרונה... טוב, לאחרונה היה מקרה אחד אחר לחלוטין. אלה באופן אישי באמת ובכנות לא יכלה לסבול את זה יותר: את השיחה שהן שכחו מאחור, כביכול. עברו כמה שבועות נכבדים לאחרונה, מספיק כדי שפברואר יתקרב לסופו, ועוד שנייה היו להן כמעט חודשיים ביחד.

מצד כולם זה בטח אמור להיות בסדר, לא? הבהייה, היא התכוונה. קיית' כביכול הייתה בבעלותה של אלה, זה הקונספט, התפיסה המוזרה ההיא של הדדיות וזוגיות ומה לא. חוץ מזה, הן ישבו ביחד מול אותו שולחן, מה אלה הייתה צריכה לעשות, להוציא לעצמה את העיניים?

טוב, אלה עדיין הרגישה אשמה.

"מתחיל להתחמם." קיית' העירה באקראיות, גורמת לאלה כמעט לזנק במקומה מרוב הפתעה. אחרי כל כך הרבה זמן של דממה, היא מצאה את עצמה כמעט ומתעוררת. זה היה הדבר הראשון שנאמר ביניהן זה כמעט חצי שעה.

אפרודיטה (femaleXfemale)Where stories live. Discover now