אפרודיטה (femaleXfemale)

{5} כולם צריכים קצת טסטוסטרון כשחושבים על זה

היה חשוך לחלוטין בחדר, שום דבר נראה לעין, הכל נראה סגור וחתום ו...שום דבר. אלה הניחה שמייסי הלכה לדן, כנראה, כהרגלה. היא הייתה הולכת לפעמים גם באפשרויות הכי נוחות: בפיג'מות ובטרנינג. לא כאילו זה גרע מהמראה שלה.

אבל בכל מקרה, כן, החדר נראה ריק למדי מדלת הכניסה. בצורה כזאת שאדם לא יצפה לעצמו לראות משהו. אחרי הכל, ניתן לציין שהיא עדיין השתלטה על העצבים השואטים שלה מהפגישה עם קיית' והקרבה הפיזית אליה על האופנוע גרמו לה להרגיש דברים בלתי נשלטים. היא כמעט נכנסה פנימה בדילוגים מרוב אנרגיות, ובעודה פתחה את האור ומצאה את עצמה חוזה כמו שצריך בעצם הזר שנמצא על המיטה שלה, היא זינקה שני מטרים באוויר וצרחה גבוהה קרעה את הגרון שלה, צרחה שמ-אהה שוטף הפכה לשם כשזיהתה את אחותה ניצבת על המיטה: "אההה - לוס!"

"אלה!" זו צרחה בחזרה וקפצה באחת לתשעים מעלות, במזל לא תוקעת את הראש על המיטה מעליה. כן, זאת בהחלט הייתה היא: שיערה היה קשור לכדי זנב סוס, היא הייתה לבושה בפיג'מה זרוקה, אפורה, שהייתה תלויה על הכתפיים שלה בצורה שהדגישה את מבנה הגוף שלה (אבל מה שכן, קוראים יקרים, היא הייתה חייבת לומר משהו. נדרשת פה פאוזה. כלומר, אם מישהו יקרא את זה, מה שסביר שלא, כי מי יקרא את סיפור חייה של לסבית מוזרה שאפילו לא התחילה את העשור השלישי לחייה ופשוט כל כך מופנמת ש - לא, לא משנה, הכותבת די פופולרית, נכון? זה מה שאמרו לה. אלה קיוותה שלשם שינוי היא תהיה פופולרית בחיים שלה. בכל מקרה, גם אם מישהו חסר חיים מספיק בשביל לקרוא את זה, אז היא הייתה חייבת לציין: אלה שנאה ממעמקי נשמתה את זה שהיא הייתה מוקפת בבנות שנראות כל כך טוב. כמובן, אחותה תמיד הייתה שם, והיא נראתה נהדר. כלומר, אחותה נראתה כמו אלה אם אלה הייתה יפה. הן היו דומות, אבל כל כך לא. אמא שלה? היא נראתה מדהים לאישה בגילה. זה היה ככה מהילדות שלה. עם בנות בבית הספר, בנות בחטיבה, בתיכון. עם בנות בחוגים, בפעילויות אחר הצהריים, הספרניות! למה כולן נראו... כל כך טוב? כלומר, הכל שלה היה כל כך גמלוני וצנום בצורה שבכלל לא נראתה טוב. היא שנאה את המבנה שלה, הוא נראה מתסכל. וכאילו, זה לא שלא הייתה לה בעיה לא להיות מושכת - כלומר, כן, זה מבאס, אבל זה בסדר, לא כולם מקבלים הכל בחיים... אבל למה לעזאזל היא הייתה מוקפת בבנות כל כך מדהימות? במיוחד מייסי. מייסי הייתה כאילו, לא חוקית. רמת חוק וסדר, איך להתחמק מרצח, תקראו למכבי אש, חם פה. מייסי הייתה הדובדבן על גג קצפת הלעג של אלוהים). "הבהלת אותי."

אלה, שניסתה לחזור ללחץ דם יציב, לא לקבל שבץ ולהתאזן על הדלת מאחוריה כדי לא ליפול במקביל, לא ממש הייתה מסוגלת לענות לה. הו, אלוהים אדירים, הלב שלה נפל על הרצפה וניסה לפרפר את דרכו בחזרה אל החזה שלה. היא הייתה צריכה להתכופף ולהרים אותו או משהו, אבל זה היה קצת יותר מידי בשבילה. "את - מה את - עושה פה?"

"חיכיתי לך." היא השיבה בעודה התמקמה יותר בנוחות במקומה והנהנה קלות, עיניה עקבו אחר תנועותיה בסבלנות, כאם היא ניסתה לקרוא ולחקור אותה לעומק. "אבל עכשיו אני קצת עסוקה בלפחד שאת חוטפת שבץ."