אפרודיטה (femaleXfemale)

{8} במקביל

קיית' בחנה את ההיספאנית שעה שזו הרימה את ידיה - שהיו כנראה קרות מהאוויר והרוח והכל - הצמידה אותן אל לחייה, וניסתה לדמות מצב בו הפנים שלה לא עלו באש, כנראה. היא הייתה די שחומה, ועדיין, זה לא היה כזה פקטור עם הסומק הזה, שגרם לכתמים ורודים-אדמדמים לפרוח על לחייה לעומת רוח החורף הקרה מסביב.

קיית' לא הייתה העיפרון הכי חד בקלמר בעניין הזה. כלומר, היא הייתה די פתיה, היה קל להפיל אותה בפח ולגרום לה להאמין בשטויות, אז כן, היא לא הייתה טובה יותר מידי בקריאת אנשים... אבל אלה הייתה כמו דף פתוח. כלומר, ראיתם את הפנים שלה? היא הייתה פתוחה לחלוטין... זה מה שהיא העדיפה לחשוב, לפחות, ולקוות שבמקום מסוים זה לא היה בגלל כמה קר היה. עם אלה, קיית' העדיפה לחשוב שהיא הייתה מדויקת ב...הממ... תשעים אחוז בערך, היא הייתה מנחשת?

אחרי הכל, קצת קשה להתעלם מהמבט הגדול-גדול בעיניים הקרועות לרווחה של אלה שעה שהתבוננה בה בחצי תדהמה, מבט שהיה די רגיל על פניה ברגע שהיא הייתה קולטת את קיית'. יצא לקיית' לראות כמה פעמים את הצורה בה מפרצוף ישר לחלוטין כל ההבעה של אלה השתנתה בכל מעלה אפשרית ועם העובדה שהוא היה ממש בוטה, זה בהחלט נתן לה את האופציה להגיע למסקנות שלה. מה שכן, מבלי להגיב לכך (כפי שקיית' התנהגה בדרך כלל בסביבת אלה), היא פשוט חייכה, די נהנית מהתגובה מבפנים, אם להיות באמת כנה. היה משהו... אה, כמעט מנחם בזה, לראות את ההבזק הפתאומי שנדלק מאחורי עיניה של אלה. זה היה מתוק בעיניה.

אז, אתם עשויים להיות כזה 'וואו, זאת נקודת המבט של קיית' היום?', והתשובה היא כמובן לא - כלומר, היא 'כן', קיית' פשוט אהבה ציניות. אז כן, סוף כל סוף יש לכם קצת זמן איכות איתה. מה אתם רוצים לדעת? מה אתם רוצים לשאול? טוב, מן הסתם, זה לא יענה, כי אחרת לסיפור הזה לא תהיה קשת עלילה נורמלית... אבל קיית' החליטה שלא יהיה כזה נורא אם תשאלו בכל מקרה, רק כדי לתת לתחושה של הדדיות עם הצופים. זה לא אמור להיות די טוב?

"בואי, בואי נשב." היא נשפה קלות והתיישבה בעצמה על הספסל, למול נקודת העמידה של אלה. אלה בהתה בה למספר רגעים ארוכים לפני שהנהנה קלות וירדה אף היא לישיבה למולה, משעינה את ידיה על גבי הספסל ביניהן. "איך הלימודים?"

ההיספאנית בחנה אותם למספר רגעים בבלבול, וניכר שלקח לה קצת זמן להתעשת על עצמה משום מה, השפתיים שלה היו פעורות לרווחה לזמן מה מבלי סיבה בכלל. אלה הייתה עושה את זה הרבה בשיחות, היא הייתה נכנסת להלם בגלל סיבות שקיית' לא הצליחה להביא את עצמה להבין, משתהה הרבה זמן בין מילה למשנהה, וחוטפת הלם על ימין ועל שמאל. "טוב, בסדר." היא מלמלה לבסוף, היא תמיד דיברה לאט מאוד, זה היה הקטע שלה, משהו שזרם עם החזות הכללית שלה. היה תמיד לפחות קצת הלם מאחורי המילים שלה, היה אפשר לשמוע את זה בטון הגבוה של קולה. "איך שלך?"

טוב, קיית' מצאה את עצמה מגחכת בזמן שהרהרה איך להבהיר את זה. שעה שלישית? לא סתם זה היה בלתי נסבל. אה, וכמובן, מנהל עסקים? בהחלט לא הליכה פשוטה בפארק. "פאקינג קשה," היה כל מה שיכלה לומר, וגיחכה לעומת אלה. "אבל אני אתמודד." היא סיכמה בחיוך, רגילה לעניין. "את כותבת משהו חדש?"