אפרודיטה (femaleXfemale)

{2} עובדים על זה

אלה היו שבועיים פנימה.

מסקנות: לא גרוע כמו שאחד יחשוב.

חלק באלה חשב ש'זהו, זה המקום שחיי הבוגרים מתחילים', אבל בפועל? טוב, קודם כל, היא לא עבדה, ההורים שלה סידרו לה את הכל כי הייתה להם משפחה אמידה למדיי, אז לא היה את זה. בנוסף, היא לא הייתה באיזה מקצוע מורכב. אמנם היה הרבה חומר, אבל המורים רק התחילו אז הם לא הספיקו לתת יותר מידי מטלות, והיה עוד בסיס מסוים של חומר לתת לפני שהם היו אמורים להתחיל בדברים היותר מורכבים, העבודות הבאמת גדולות, וכל מיני.

ולכן, כבר בשעה שבע ביום שישי של השבוע השני, אלה מצאה את עצמה ישובה בקלילות על המיטה שלה - המיטה התחתונה במיטת הקומותיים שלהן - בעודה קראה ערימת דפים מאחת המטלות שלה משיעור ספרות. היא הייתה כבר אחרי מקלחת, תחובה לתוך הפיג'מה האהובה עליה שמכנסיה היו משובצות בורוד בהיר וכהה וחולצתה פשוט הייתה ורודה, קצרה ונעימה להפליא. שיערה הרטוב היה אסוף לצמה שהוטלה על כתפה, ומשקפי הקריאה שלה על אפה. בגדול: היא פשוט נראתה בדיוק כמו בחורה שאין לה חיי חברה.

מה שהיה מדויק.

בניגוד לאלה, מייסי הייתה במצב שונה לגמרי: היא כבר הייתה מוכנה למשהו אחר. לבושה בגופייה שחורה וצמודה שלא הותירה הרבה מקום לדמיון, חצאית כפלים לבנה שהגיעה עד חצי מברכיה ונעליים פשוטות, היא נראתה נהדר, והכל בלבוש פשוט. היא בחנה את האביזרים שלה מול המראה הגדולה שניצבה בחדרן הקטן והצפוף, דחוסה בין שולחן הכתיבה מחוסר השימוש לארון מלא השימוש, והרימה את ידיה אל החצאית - שהייתה בגזרה גבוהה. אצבעותיה נסגרו מסביבה ומשכו אותה לפני שעזבו אותה שוב, עיניה לא משות מהמראה. "אלה, מה את חושבת על החצאית הזאת?" ואלה הרימה את מבטה אליה בדיוק כדי לראות את הצורה בה עיניה הירוקות של מייסי מצאו את שלה והיא נוכחה לגלות שהתעסקה במשהו. "אה, מצטערת, אני מפריעה לך?"

אלה הניחה את הדפים לצידה, נושפת ארוכות בהקלה שזה סוף כל סוף נגמר. כל כך הרבה סיכומים. "לא, לא, זה בסדר." אמרה בעודה נשאה לעברה את עיניה. "בדיוק סיימתי לעבור על הפרק שהייתי צריכה לקרוא."

מייסי חייכה אליה מבעד למראה. היה לה חיוך ממש טוב, ויפה, כי העיניים שלה היו ירוקות וזה גרם לפנים שלה להיראות ממש מוארות. הייתה חסרה רק הילה מסביב לראש הזהוב שלה והיא הייתה נראית כמו מלאך. לא, היא אפילו לא הייתה צריכה את הכנפיים. זה ברצינות קרע את הלב של אלה. "אה, החומר קשה?"

"לא, לא ממש." השיבה.

"נותנים הרבה עבודות?" שאלה בזהירות, גבה אחת זקופה. "אני לא רוצה לקטוע אותך."

אלה הנידה בראשה לשלילה. "לא, בינתיים רק שתיים, ואני לקראת סיום בשתיהן."

מייסי הוסיפה להסתובב במקומה מסביב למראה, הגלים הבלונדיניים של שיערה מסתובבים בצורה שאפשר לחשוב שתהלום פרסומת. היא כן עבדה הרבה זמן על השיער שלה, לשם שינוי, אבל הוא נראה טוב מידי מכדי שאלה תתן לזה הנחות. או לעצמה. "לעזאזל, שבועיים פנימה זה עבודה כל שבוע. לא ציפיתי, הם נחמדים הפעם." היה לה קול מאוד נעים כזה לאוזן, אגב, אז אם אלה הייתה צריכה עוד דבר כדי להרגיש בו חסרת ביטחון בסביבתה, זה היה עוד משהו קטן ונחמד שבגללו היא שקלה להתאבד סטייל סמוראי. "בכל מקרה, מתוקה, יש סיכוי שאת אומרת לי מה דעתך?" שאלה, בעודה הוסיפה להיות ממש מרוכזת בחלקה הקדמי של החצאית שלה. "אני חושבת שהיא ממש מחמיאה לי מאחורה, אבל אני מפחדת שהיא עושה לי בטן."