Please Don't Go

פרק 2

נ.מ ליב

״בוקר טוב אבוש״ התיישבתי מולו בשולחן
״בוקר טוב״ שון התיישב לידי
״גם ישנת פה בסוף?״ צחקתי מהאדישות של אבא שלי בנושא, שון ואני חברים טובים מכיתה א
״לא רציתי שתתגעגע אליי״ שון אמר, אבא שלי חייך קלות וחזר לעיסוקיו בטלפון

״בוקר טוב משפחת טורס״ שמענו צעקה מכניסת הבית וכבר התחלתי לצחוק ממבטו המבוהל של אבי
״גם אותם הזמנת?״ אבא שלי שאל לאחר שראה את אלכס, ג׳סמין וזאק נכנסים לבית
״לא התרגלת כבר אחרי כל השנים האלה?״ אבא שלי חייך לאחר ששלושתם התיישבו איתו בשולחן

״איזה משאית דרסה אותך היום?״ אלכס הגיב לחבורות שבפניו של שון
״הוא הלך מכות״ עניתי במקומו
״ברברי״ ג׳סיקה אמרה בזמן ששמה לעצמה אוכל בצלחת ״לגמרי, אני לא מבין התנהגות חייתית כזו״ אלכס צידד בג׳ס
״לפחות פירקת את הבן זונה?״ זאק ניסה למצוא משהו טוב בכל זה
״לא מדברים על זה״ גיחכתי קלות

״לא!, נתת לו ללכת אחרי שהוא הפך אותך לזה?, אפילו אני הייתי מחזיר לו!״ כולנו צחקנו מהדרמטיות בה אלכס אמר את הדברים
״טוב בואו נדבר על משהו אחר״ שון ניסה להעביר את הנושא
״כן, כמו אולי על זה שהיום באים תלמידים חדשים״ ג׳ס אמרה באותה רמת ההתרגשות שאני מרגישה

״איזה תלמידים?״ אבא שלי הצטרף לשיחה
״סתם כמה עניים״ זאק אמר וקיבל מג׳ס כאפה שהגיעה לו
״ילדים מסאות׳, נשרף להם בית הספר אז חלק מהם באים ללמוד אצלנו״ הסברתי בצורה קצת הרבה יותר טובה
״אני מקווה שיהיו חתיכים למה הרמה אצלנו פח״ אלכס אמר וקיבל מבט משון וזאק
״מה אתם עוזרים לי?, אתם סטרייטים, ואני גם לא אגע בכם עם מקל״ אני וג׳ס צחקנו ממנו ״טוב יאללה לכו לבית הספר לפני שתאחרו״ אבא שלי הזכיר לנו את השעה.

נכנסנו כולנו לאוטו של זאק ״אהבתי את האוברול״ ג׳ס אמרה
״כן, גם באת צנועה היום יחסית אלייך״ צחקתי מדבריו של אלכס
״לא רצתה להבהיל את החדשים על היום הראשון שלהם״ צחוקי רק התגבר לאחר שזאק הצטרף אליו
״מה את צוחקת טיפשה, אנחנו צוחקים עלייך, לא איתך״ אלכס אמר ולא הצלחתי לנשום
״אבל מה עם השיער?״ שאלתי אותו לאחר שנרגעתי
״מה אכפת לי?, מצידי תעשי גולגול מנקה״ אלכס הביא לי רעיון, עשיתי בדיוק מה שהוא אמר
״נו איך?״ הנהונה של ג׳ס אישר שהייתי נראית טוב, ירדנו מהאוטו

״כבר היה צלצול?״ שון שאל למראה החצר הריקה
״כן, ואנחנו צריכים להיות באולם עם כולם, עושים טקס לילדים החדשים״ הזכרתי להם והתחלנו ללכת לשם במהירות
״המנהלת הולכת להרוג אותנו״ זאק דיכא את האווירה כהרגלו
״אל תדאג, אחות שלנו״ אלכס הצחיק את כולנו

״שלום גם לכם״ המנהלת הפנתה את כל תשומת הלב באולם אלינו כשנכנסנו אליו
״מה קורה חיים שלנו?״ אלכס צעק לה חזרה
״סילביה אוהבים אותך יא אחות״ שון זרם עם השטויות שלו
״כן.. שבו בשורה הראשונה״ הלכנו לשורה שהיא אמרה לנו
״וגברת טורס, אנחנו בתוך מבנה עכשיו, את יכולה להוריד את המשקף״ היא העירה לי
״מה לא אהבת?, לואי ויטון״ היא חייכה ממני
״אין היא חולה עלינו!״ ג׳ס צעקה לה והתיישבנו
״עכשיו אחרי שסיימנו עם המופע הקטן שלהם״ כולנו צחקנו והטקס התחיל

״מתי החרא הזה נגמר?״ זאק שאל בפעם המיליון
״לא יודעת״ עניתי גם בפעם המיליון, שמתי את ראשי על אלכס ואת רגליי על זאק
״נשמה לאן עפת?״ אלכס הצחיק אותי
״נודר אני לא מצליח לזכור מאיפה אני מכיר אותו״ הפניתי את תשומת ליבי לשיחה של שון וזאק
״פאק!״ שון נעמד פתאום וכולם הסתכלו עליו
״זה הבן זונה שנתן לי מכות!״ הוא צעק והצביע על ליאם שמסתבר שהיה באולם,
פאק שון, מה עשית.

״נו נשבע לך זה לא אני, אין לי מושג מה הוא רוצה ממני״ ליאם אמר בפעם השלישית למנהלת
״אבל לפי מה ששון אומר זה כן אתה״ היא ניסתה להאשים אותו,
אפילו לא ניסתה להקשיב לצד שלו, אפילו שהוא היה אשם
״לא יודע מה הוא רוצה ממני זה, מי נגע בו״ הוא המשיך להגן על עצמו, סילביה הסתכלה על שון במבט שואל
״זה כן הוא, אני זוכר אותו, תשאלי גם את ליב היא הייתה שם״ כל המבטים בחדר הופנו אליי

״נו אוליביה?״ המנהלת האיצה בי,
מצד אחד זה שון, החבר הכי טוב שלי, ומצד שני כל הזמן עובר לי בראש המשפט שאבא שלי תמיד אמר לי,
והמבט של ליאם אחרי מה שהוא עשה
״אנחנו מחכים״ היא החזירה אותי למציאות

״לא, זה לא היה הוא״ הלכתי עם ליאם בזה, שון נכנס להלם לאחר דבריי
״הוא רק דומה לו״ המשכתי, שון הסתכל עליי במבט מופתע, הוא לא האמין שעשיתי את זה
״טוב, אם כך אז זאת הייתה רק אי הבנה, אתם משוחררים״ יצאנו מחדרה של המנהלת

״למה עשית את זה?, למה שיקרת?, ועוד בשביל מי?,
את בחרת במישהו שאת מכירה יום לעומת החבר הכי טוב שלך״ שון צעק בתסכול לאחר המעשה שלי
״אין אמונה במלשנים, אתה יודע שלא יכולתי״ הזכרתי לו את המשפט שגם הוא שמע חצי חיים, הוא לא ענה והלך החוצה

״תודה, הצלת אותי שם״ ליאם היה אסיר תודה
״ברור, אבל רק לפרוטוקול, זה לא היה בשבילך״ חיוך קטן היה על פניי
״אז מה את עושה היום בערב?״ הוא ניסה לחזור לאותה הנקודה בה הפסקנו אתמול
״רק אתמול הכנסת מכות לחבר הכי טוב שלי, והיום הייתי צריכה לשקר בשבילך״ הזכרתי לו

״נו רואה, כבר עברנו מספיק בשביל חודש, בעיקרון אנחנו כבר יוצאים״ צחקתי מהביטחון העצמי שלו שלא ירד בגרם
״תצטרך להתאמץ קצת יותר מזה״ הלכתי משם והשארתי אותו מאחורי.

——————————
מקווה שתאהבו את הפרק
אם יש לכן הערות טובות או ביקורת אשמח שתכתבו לי❤️