Please Don't Go

פרק 31

נ.מ ליב

״יש מצב שנדבר?״ ליאם עצר אותי רגע לפני שנכנסתי לחדרי
״מתי?״ שאלתי בקור, המילים שלו לא יצאו מראשי, זאת הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי עליו ולא שכחתי מהכל, זה פשוט יותר מדיי
״עכשיו״ ענה כאילו זה היה מובן מאליו

״עכשיו אני הולכת לגלוש״ הצבעתי על מדרון הסקי שקרא לי, בסוף המסדרון במקום קיר היה חלון ענק שבזכותו היה אפשר לראות את המתרחש בחוץ

״אז אחר כך?״ שאל וניסה להחזיק את ידיי כדי לרכך אותי
״אחר כך אני הולכת להתקלח״ חסמתי גם את האפשרות הזו והזזתי את ידיי כך שלא יוכל לגעת בהן

״יהיה לנו בכלל זמן לדבר בטיול הזה?״ שאל בתסכול קל, בעיניו הייתה חרטה אמיתית, יכולתי להרגיש אותה אבל לא הצלחתי לשחרר
״לא יודעת, זאת כבר לא בעיה שלי״ נכנסתי לחדרי וטרקתי לו את הדלת בפנים לפני שימשיך בשיחה המיותרת הזו, זה לא שאני באמת הולכת לדבר איתו

״יצאת רעה״ ג׳ס קבעה בזמן שהחליפה בגדים
״אני לא מסוגלת עכשיו״ ניסיתי להסביר את עצמי ושמתי את המעיל שלי
״הוא רוצה לדבר איתך, הוא בטח מתחרט, דברי איתו״ ניסתה לשכנע אותי, הנדתי את ראשי ושמתי כובע צמר על ראשי
״פעם הבאה שיחשוב לפני שיגיד עליי דברים כאלה״ קשרתי את השרוכים והייתי מוכנה ליציאה

״דברי איתו״ אמרה לי שכבר פתחתי את הדלת של החדר, לא עניתי לה ויצאתי, אני צריכה לנקות את הראש.

״איפה היית?!״ זאק נכנס לחדרי בהיסטריה, מה יש לו
״במקלחת״ עניתי ברוגע והמשכתי לייבש את שיערי הרטוב עם הפן ״את יודעת שאת לא יכולה להסתובב לבד, זאת תקופה מסוכנת״ הזכיר לי וסייר בחדר כאילו מסתתרת בו פצצה שאיזה פינה נידחת

״עם כל הכבוד זאק, אני לא הולכת להתקלח כשאתה בחדר״ צחוק קטן יצא מפיו
״כשליאם בחדר זה לא מפריע לך״ אמר, הפניתי את מבטי אליו
״כן כי אני וליאם שכבנו״ זאק עשה פרצוף נגעל ואני התחלתי לצחוק, אני יודעת שהוא שונא לשמוע על זה

״ואתה יודע שהוא לא היה הראשון, גם עם שו..״ הוא עצר אותי באמצע המשפט
״טוב הבנתי, אני לא אהיה פה כשאת מתקלחת״ הפסיק אותי מלהמשיך לדבר על הנושא הזה

״כן באמת עדיף שלא נשכב״ אמרתי לו
״עובדה, אני לא מדברת יותר עם אלה ששכבתי איתם, אולי זה הנאחס״ תהיתי בעיקר כדי לעצבן אותו
״אולי דיי עם השיחה הזו על חיי המין שלך״ צעק וגרם לצחוק מתגלגל לצאת מפי

״טוב בואי, כולם יושבים למטה, מחכים רק לנו״ הסתכלתי עליו דרך המראה והוא כבר הבין לבד מה רציתי לשאול
״ליאם לא שם״ הרגיע אותי והנהנתי קלות
״אני ארד עוד כמה דקות״ אמרתי והוצאתי את הפן מהחשמל

״אפילו ששמעתי שהוא רוצה לדבר איתך״ זאק התיישב על המיטה שלי, הבנתי שהוא ינסה לשכנע אותי
״שירצה, רצון זה דבר טוב״ גיחוך קטן יצא מפיו
״אז אין סיכוי שתשבי איתו עכשיו לשיחה מרצונך?״ שאל אפילו שכבר ידע את התשובה

״לא״ עניתי בקצרה ושמתי על עצמי קפוצון
״אתה בא?״ הוא קם ממיטתי והלך איתי במסדרון הארוך

״רגע, יש מצב את מביאה לי מהחדר את המעיל שלי?״ שאל והושיט לי את המפתח לחדר שלו
״למה אני צריכה להביא לך?״ התלוננתי כשניסה לסנג׳ר אותי
״כי שנינו יודעים שבסופו של דבר את תיקחי אותו״ העלה טענה שגרמה לי לצחוק
״צודק״ אמרתי ונכנסתי לחדרו שהיה מרחק של רק שלושה דלתות מחדרי

״ליאם״ אמרתי כשראיתי אותו יושב על הכיסא בפינת החדר
״אני באמת חייב לדבר איתך״ אמר וקם לכיווני
״אני הולכת מכאן״ ניסיתי לפתוח את הדלת אבל מישהו החזיק אותה

״אל תהרגי אותי אבל את באמת חייבת לשמוע מה יש לו לומר״ זאק צעק לי מעברה השני של הדלת,
בן זונה הם תכננו את זה,

הסתובבתי חזרה אל ליאם שעדיין היה באותו המקום,
בחנתי את החלונות שהזכירו לי שאנחנו בקומה הרביעית והבנתי שאין לי לאן לברוח,
התיישבתי על אחת משתי המיטות ונשפתי קלות

״דבר״.