Please Don't Go

פרק 15

פרק 15
נ.מ ליב
״בוקר טוב״ שון אמר לי כשראה אותי בבית הספר,
הם לא באו אליי היום בבוקר
״בוקר״ קולי היה קר יותר מתמיד והמשכתי ללכת כרגיל מבלי אפילו להסתכל לכיוונו

״וואו מי עצבן אותך?״ זאק שאל כשהתיישבתי ליידו, הוא מכיר אותי טוב מידי
״שון, כאילו זה נראה לך הגיוני שהוא פשוט בא לליאם ואמר לו שאני מעל לליגה שלו וישחרר ממני?״ אמרתי אפילו שברור לי כבר שהוא יודע, הם החברים הכי טובים,
רציתי להוציא את העצבים שלי ומזלו של שון שהוא לא לידי עכשיו

״רגע מה?״ הוא נראה מבולבל, כאילו אמרתי לו עכשיו משהו שלא שמע לפני
״מה מה?״ שאלתי באותו הטון כמו זאק, אין מצב שהוא לא יודע
״מתי הוא אמר לו את זה?״ שאל, דיי נו אין לי כוח לכל המשחקים האלה
״שבוע שעבר, אחרי שאבא שלי טס, נו מה זאק אל תשחק אותה כאילו לא ידעת״ אמרתי עצבנית, אני ממש לא הולכת לצאת הסתומה בכל הסיפור הזה

״אבל באמת לא ידעתי, נראה לך שאם הייתי יודע על זה שון לא היה מקבל ממני פצצה לפנים,
את יודעת שאני לא אוהב התנהגות כזאת, במיוחד אם היא יכולה לפגוע בך״ הוא לא שיקר, אז למה שון עשה את זה
״טוב דיי אין לי כוח לדבר על זה״ אמרתי ובתזמון מושלם שון בא והתיישב לידנו

״מה קורה?״ הפנה את השאלה אליי וכיווץ את הגבות שלו
״כלום״ אמרתי אפילו ששנינו ידענו שלא מדובר בכלום
״ועכשיו באמת״ זה כאילו הוא מנסה שאני אתן לו סטירה בכוח
״אתה יודע מה שון, אני פשוט צריכה מרחק עכשיו״ אמרתי וקמתי

״רגע מה מרחק?״ הוא כבר ידע מה המשמעות של המילים האלה
״דיי שון אני לא רוצה לדבר איתך, במיוחד לא עכשיו, אז כאילו עדיף שבזמן הקרוב לא נפנה אחד אל השני״ אמרתי בשיא הרוגע שלי, כמובן ששון לא הסכים להניח לזה פה והתחיל ללכת אחריי

״רגע אבל מה קרה?״ שאל כאילו לא ידע, החלטתי שלא לענות לו ״ליב תעצרי שניה״ תפס אותי וקיבל סטירה
״אל תיגע בי!, ועוד פעם שתגיד לליאם שהוא לא בליגה שלי זה לא יסתיים רק בסטירה״ הלכתי משם משאירה אותו עם יד על הלחי ואלף דברים שבטח רצה לומר.

״וואו מה יש לך?״ ליאם שאל כשבאתי אליו
״סתם״ אמרתי ושמתי את ראשי על כתפו
״הכל בסדר?״ הסתכל עליי ותוך שניה עיניי התמלאו בדמעות

״מה?, רגע, אל תבכי״ הוא היה נראה אפילו יותר חסר אונים ממני
״זה פשוט, כאילו הכל לא מסתדר לי בתקופה האחרונה, גם שון, גם אתה רבת איתי, גם אבא שלי מסתיר ממני דברים ואני לא בנויה לזה, אני לא רגילה לכל זה״ הוא לא ידע מה לומר ורק חיבק אותי, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו

״זה לא אמור להיות ככה, הכל אמור להיות טוב יותר וזה פשוט לא קורה״ ניסיתי להסביר את עצמי בלי הצלחה
״אל תדאגי זאת רק תקופה, את תראי. גם היום יש את המסיבה של אלכס, אם הוא יראה אותך בוכה הוא יהרוג אותך״ צחקוק קטן יצא מפי לאחר דבריו
״כן אה?״ ניגבתי את הדמעות שהפסיקו לרדת, אני חייבת להשתלט על עצמי

״מה אתה לובש היום?״ החלפתי נושא לדבר הראשון שחשבתי עליו
״איך הגעת לזה?״ ליאם התפלא איך התנהגתי כאילו לפני רגע לא בכיתי את החיים שלי פה
״סתם, זה היה רגע של חולשה והוא עבר״ הסברתי את עצמי במהרה
״אז מה אתה לובש?״ חזרתי לזה והוא חייך קלות

״ג׳ינס וחולצה, לא משהו מיוחד״ הוא ידע שכולם שם ילבשו מותגים וידפקו שואו של החיים שלהם
״ועדיין, אתה תהיה הכי חתיך שם״ אמרתי ונישקתי אותו
״מה את לובשת?״ שאל וכנראה הצטער על זה באותו הרגע

״וואי אני לובשת שמלה כזאת שחורה שקופה אבל לא ממש שקופה והיא קצרה ועקב סנדל כזה אמאלה זה מושלם״ ניסיתי לתאר את הבגד שלי ככל האפשר
״רגע, שקופה?״ היה נראה שהוא נבהל לאחר שאמרתי את זה
״כן, אבל זה לא מוגזם, לא רואים שום דבר שלא צריך לראות״ ניסיתי להרגיע אותו ללא הצלחה

״לא לא לא, אין מצב, את לא לובשת את זה״ החליט עליי כאילו אני חפץ שלו
״וזה כי?״ ניסיתי להבין את הסיבה
״כי אני לא מוכן שבנים אחרים יסתכלו עלייך״ התחלתי לצחוק לאחר המשפט הזה
״שיסתכלו, אני רוצה מישהו אחר״ נישקתי אותו במהירות וחיוך קטן עלה על פניו

״אבל עדיין, אני לא מוכן שתלביש את זה״ המשיך עם השטויות שלו
״ליאם, אני אוהבת אותך, אבל זה הגוף שלי, ואני אחליט לעצמי מה ללבוש, לא אף אחד אחר״ הבהרתי את עצמי בפעם האחרונה והוא סוף סוף הבין,
אני לא אתן לאף אחד להחליט עליי .