Please Don't Go

פרק 41

נ.מ ליב

אני לא מבינה מה קרה עכשיו, איך הגענו למצב הזה, אנחנו.
עד לפני רגע הכל היה מושלם, חשבתי שעברנו את זה, את כל המשברים.
מי היה מאמין שהמשבר הגדול ביותר עוד לפנינו.

אני כל כך פגועה ממנו, זה כאילו שהוא נהיה בן אדם אחר,
ואני לא בטוחה שזה הבן אדם שאני רוצה בחיים שלי.

נהגתי בלי לחשוב לאן, פשוט רציתי לברוח מהכל, כמה שיותר רחוק. נעצרתי מול שער גדול שנפתח במיוחד בשבילי,
יצאתי מהאוטו ודפקתי על הדלת בחשש,
לא יודעת מה אני עושה או למה,
אם זה הדבר הנכון או הכי גרוע שיש.

דלת הבית נפתחה והוא היה שם, הבעת פניו הסגירה שהוא לא ציפה לראות אותי
״ליב?, מה את עושה פה?״ שאל בהפתעה וחיוך קטן עלה על פניו
״אני מפריעה במשהו?, פשוט אני ממש צריכה לדבר עם מישהו ואני לא יודעת למה אבל נהגתי לפה״ הסברתי את עצמי במהירות שכנראה קצת בלבלה אותו
״עזוב לא הייתי צריכה לבוא לפה״ אמרתי לאחר שהבנתי שזו טעות, באתי כבר להסתובב לכיוון האוטו שלי ולנסוע לליאם, להתנצל על ההתנהגות שלי בזמן האחרון ולשכוח מכל הדבר

״חכי״ הרגשתי את אחיזתו העדינה בידי
״תישארי״ ביקש עם חיוך קטן שגרם לי לרצות להישאר, נכנסתי אל ביתו שהיה מוכר לי מעט
״איפה כולם?״ שאלתי כשראיתי שריק פה מהרגיל
״לא פה״ ענה והלך לכיוון המטבח

״את רעבה?״ שאל והצביע על הסיר שהונח שם
״לא״ אמרתי בשקט והנדתי את ראשי לשלילה
״רוצה לשתות?, מים, קולה, יש אלכוהול אם את ממש צריכה״ חיוך קטן עלה על פניי שאמר זאת, אולי צדקתי כשבאתי לכאן, הנדתי שוב עם ראשי לשלילה

״מה יש?, הכל בסדר?״ עיניו התכולות הרגיעו אותי, כאילו האוקינוס נמצא בתוכן
״לא יודעת״ אמרתי בכנות ונשכתי את שפתיי כשחשבתי על הריב שהיה לי עם ליאם, לא היינו צריכים להיגרר לזה
״ליאם?״ שאל ואמר את הסיבה בגללה אני ככה

״איך ידעת?״ שאלתי בהפתעה ועם חיוך קטן על פניי
״ניחוש מוצלח״ אמר ומזג לי כוס מים למרות שלא ביקשתי
״רוצה לדבר על זה?״ שאל בחיוך קטן

״זה פשוט, הוא השתנה, הוא לא אותו הבנאדם שהיה בהתחלה״ לא יכולתי באמת להסביר יותר מזה בגלל שהוא לא באמת הכיר אותו לפני
״את צריכה להבין אותו, פתאום באמצע החיים אמרו לו שהבחורה שהוא אוהב אמורה להתחתן עם מישהו אחר״ הנהנתי קלות, יש משהו במה שהוא אומר

״אתה צודק״ הודיתי, קמתי במהירות מהכיסא והלכתי לכיוון הדלת
״לאן?״ שאל שכבר יצאתי מביתו
״אני חייבת ללכת לסדר את מה שעשיתי״ אמרתי והתקדמתי לכיוון האוטו

״אה ו..״ נעצרתי וחזרתי חזרה על עקבותי
״תודה ג'ייק, באמת עזרת לי״ חיבקתי אותו וחיוך קטן עלה על פניו
״מתי שתצטרכי, אני פה״ נכנסתי למכוניתי ונסעתי אל ביתו של ליאם, מקווה שזה לא מאוחר מדי.