Please Don't Go

פרק 39

נ.מ ליב

נכנסתי לביתי לאחר שנסעתי כמה שעות באוטו ונרגעתי מעט,
הכמות דמעות שהורדתי היום הייתה פשוט לא הגיונית,
אני לא יודעת למה אבל כל הסיפור הזה גרם לי להתמוטט,

קולות נשמעו מהסלון
״היא לא עונה כבר כמה שעות״ שמעתי את אבי אומר בלחץ
״אין לי מושג איפה היא, היא לא אמרה לאן היא נוסעת״ קולו של ג'ייק גם הופיע

״אוי נו באמת היא קצת נסערת, אני בטוחה שהיא תחזור בקרוב״ סבתי אמרה בקור רוח, לא ציפיתי ממנה ליותר דאגה
״להזכירך ליב לא ילדה רגילה, היא נסעה בלי שומר ועכשיו היא לא עונה לטלפונים״ אבי הרים מעט את קולו, צליל כיסא נגרר נשמע ופסיעות רגליו המהירות גרמו לי להבין שהוא באמת לחוץ

״אז היא בטח אצל החבר הזה שלה״ הזלזול בקולה של סבתי גרם לי לרתוח מעצבים, איך היא מרשה לעצמה לדבר ככה על אנשים
״כבר הלכנו לבדוק, היא הייתה אצלו מוקדם יותר אבל גם הוא לא יודע איפה היא״ ג'ייק ענה בתגובה, התחלתי לצעוד לכיוון הסלון כשאני כבר מתכוננת בראשי לשיחה הקרבה ובאה,
תכננתי מה אגיד,
ואיך אסביר להם שמה שעשו היה לא בסדר ושאני לא מתכוונת לשתף עם כל הסיפור הזה פעולה

״אני פה״ השמעתי את קולי החלש שעדיין לא חזר לעצמו מהבכי, ידיו הגדולות של אבי תפסו את גופי ומחצו אותו כשעטפו אותו בחוזקה
״איפה היית?״ שאל ועדיין לא שחרר את אחיזתו ממני
״סתם, הייתי צריכה קצת אוויר״ עניתי בשקט, הוא הרפה ממני והסתכל על פניי, בחן כל חלק בהן כדי לראות שלא נפגעתי, עיניו שיקפו את ההקלה שחש

״ממש הבהלת אותנו״ הסתכלתי ימינה שם חיכו לי פניו היפות של ג'ייק, חיוך צדדי נח עליהם ומבט רך היה בעיניו.
עכשיו הבנתי שזו לא רק אני, אני לא הצד היחיד בכל הסיפור הזה.

לא הייתי מסוגלת להוציא עוד מילה מהפה,
לא כשהוא מסתכל עליי ככה,
הרגשתי שהוא מנצח אותי עם החיוך הזה שלו

״אני אעלה לישון, זה היה יום ארוך״ אמרתי לבסוף, עליתי לחדרי וסגרתי אחרי את הדלת. אני לא יודעת מה הייתה ההרגשה הזאת עכשיו, כשהוא הסתכל עליי, זה כאילו כל העולם נעלם ונשארנו רק אנחנו, הייתי מהופנטת ממנו.

דפיקות בדלת הסבו את תשומת ליבי, בטח אבא שלי רוצה לדבר על הגילויים מתחילת היום
״פתוח״ אמרתי והתיישבתי סוף סוף על המיטה שלי, המקום הכי נוח בעולם. דמותו של ג'ייק הנכנסת לחדרי הפתיעה אותי

״היי״ אמר בחיוך קטן וחם
״היי״ אמרתי גם אני והתכסיתי בשמיכת הפוך שלי, הוא לא עשה כלום, רק הסתכל עליי מבצעת כל מיני פעולות שוליות כמו לחבר את הטלפון למטען ולהזיז כריות מיותרות מהמיטה, אספתי את שיערי בגולגול מהיר והפניתי אליו את תשומת ליבי

״רצית משהו?״ שאלתי, הוא עצם את עיניו לשניה, כאילו חלם בהקיץ
״כן, באתי לבדוק מה איתך, קיבלתי את הרושם שאת לא הכי בסדר״ אמר והתיישב על מיטתי, לא יכולתי שלא להשוות אותו לליאם, שהיה מתיישב על הספה או נשאר לעמוד
״הכל טוב, באמת. פשוט הייתי קצת בהלם״ חיוך אשר נועד להועיל ולהרגיע אותו

״הפה שלך אומר שאת בסדר, אבל העיניים שלך לא עומדות בזה״ דמעה ירדה מעיני מיד לאחר שסיים את משפטו, ג'ייק התקרב אליי ועטף אותי בזרועותיו החסונות
״אל תתרגש ממני, אני סתם דרמטית״ השתחררתי מאחיזתו וניגבתי את עיניי, הוא הסתכל עליי כאילו הבין כל מה שעובר עליי

״את לא, אני מבין אותך. את מרגישה שבגדו באמון שלך, שאת לא יודעת על מי אפשר לסמוך ומי חלק מכל הדבר הזה. והכי גרוע, את לא יודעת אם יכפו עלייך לעשות את זה או שישחררו מאיתנו״ עכשיו הבנתי, הוא באמת מבין.

הוא יודע בדיוק איך אני מרגישה כי הוא גם חלק מזה, הוא עובר בדיוק את אותו הדבר שאני עוברת.

אני לא לבד בכל הסיפור הזה.