Please Don't Go

פרק 30

נ.מ ליב

״בוקר טוב ליפה בנשים״ אלכס מחץ אותי בחיבוקו
״איך היה הלילה?״ התעניין מכיוון שלא דיברתי עם אף אחד מהם מאז שהלכו ממני
״בסדר, אחרי השיחה עם אבא שלי הבנתי כמה דברים״ עניתי כשחיוך קטן נח על פניי

״והם?״ שאלה ג׳ס שהצטרפה לשיחתנו
״שלא אני אשמה״ חיוך עלה על הפנים של שניהם לאחר שאמרתי זאת
״וואו האוטובוס יהיה מפוצץ״ ג׳ס אמרה למראה כל הילדים
״אני הולך לשים את המזוודה שלי באוטובוס״ אלכס הלך במהירות והשאיר אותנו לבד

״יש מצב שאת יושבת לידי?, פשוט אני אמורה לשבת ליד ליאם וכפי שזה נראה עכשיו לא יהיה מקום פנוי״ ביקשתי ממנה ועינייה הביעו התנצלות
״אני לא יכולה, אני כבר יושבת ליד מיה, את יודעת שהיא לא תסכים לשבת ליד ליאם״ אמרה במהירות
״סורי חיים שלי אם הייתי יכולה ברור שהייתי יושבת לידך״ התנצלה בפניי והחזיקה את ידי
״הכל טוב, אני פשוט אשים אוזניות או משהו״ הרגעתי אותה מהלחץ אליו נכנסה.

חשבתי על האנשים הנותרים, זאק יושב ליד שון,
גם אם אצליח לשכנע את זאק לשבת ליד ליאם אני לא אשב ליד שון, אלכס יושב ליד טוני ואני בספק אם מישהו יצליח להפריד ביניהם בטיול הזה,

כנראה שנועדנו לשבת ביחד

״הוא הגיע״ זאק בא לידנו ואמר, הסתכלתי מאחורי וראיתי את טוני וליאם יורדים מהאוטו והולכים לכיווננו
״אני עולה לאוטובוס״ אמרתי ועליתי לפניי שהגיע אליי,
התיישבתי במושב לפני האחרון שמתי את האיירפודס שלי ונשענתי על החלון מתפללת שהנסיעה תעבור מהר,

על מי אני עובדת,
חמש שעות של סבל מתחילות עכשיו.

נ.מ ליאם

״היא עצבנית עליך אחי״ טוני אמר לי את המובן מאליו כשראתה אותי ועלתה לאוטובוס
״כן, אולי הגזמתי בדברים שאמרתי לה באותו היום, אבל זה עדיין לא מצדיק את המעשים שלה״ אמרתי ושמתי את המזוודה שלי בתא המטען של האוטובוס
״תנסה להבין אותה, הוא באמת עשה לה את המוות״ הוא בחר בצד שלה

״היא יכלה לדבר איתי״ הצגתי את הפתרון ההגיוני
״היא דיברה, כמה פעמים, אולי אתה יכולת להקשיב״ אמר והרגשתי שיש הגיון בדבריו,
היא באמת דיברה איתי על זה יותר מפעם אחת, אבל אף פעם לא חשבתי שזה כל כך נורא, כנראה שבאמת לא הקשבתי לה

״אתה צודק״ אמרתי כשהבנתי על מה הוא מדבר
״אל תגיד לי את זה, תגיד לה״ אמר והצביע על דלת האוטובוס, הרחבה כבר הייתה ריקה ואנחנו היחידים שעוד לא עלו לאוטובוסים,

עליתי לאוטובוס שהיה עמוס בילדים, טוני התיישב ליד אלכס ולי היה כיסא פנוי ליד ליב,
היא נשענה על החלון מביטה על הדרך שהחלה, התיישבתי לידה אך היא לא הזיזה את מבטה מהדרך.

לא ידעתי מה להגיד לה, או איך להגיד את זה, חשבתי על דרך לפתוח את השיחה שלא סבלה דיחוי

״אנחנו צריכים לדבר״ אמרתי לבסוף,
אך קיבלתי חזרה רק שתיקה, היא לא התייחסה אליי

״בבקשה ליב, אל תתעלמי״ ביקשתי, היא אפילו לא טרחה להזיז את מבטה
״לפחות תקשיבי לי״ הרמתי מעט את טון קולי, אבל עדיין, לא קיבלתי ממנה טיפת יחס
״טוב, אם את רוצה שככה זה יהיה, זאת בחירה שלך״ ויתרתי על הנסיון, אם היא לא רוצה לדבר איתי אני לא אתחנן בפנייה,
כנראה שזה לא באמת אכפת לה אז גם אותי זה לא מעניין.

הנסיעה עברה בשקט, כולנו ידענו ששום דבר שנגיד עכשיו לא יהיה מתאים, אז פשוט היינו כל אחד עם עצמו,
טוני נרדם על כתפו של אלכס ששמע שירים,
ג׳ס שון וזאק דיברו ביניהם על איזו מסיבה גדולה שהולכת להתקיים כשבוע וחצי מהיום שאנחנו חוזרים

וליב, ליב עדיין באותה התנוחה בה הייתה,
עינייה בחנו את הדרך שכבר נהפכה למושלגת

״הגענו״ ג׳ס אמרה בהתרגשות למראה בית המלון בו אנחנו נשהה בשלושת הימים הקרובים
״התגעגעתי למקום הזה״ אלכס אמר והעיר בעדינות את טוני, אני שמח שהוא מצא אותו

״סוף סוף״ קולה החלש של ליב יצא לראשונה מהפה שלה מהרגע שהחלה הנסיעה,
היא הוציאה את האוזניות ששיערה הארוך הסתיר מהאוזניים והחזירה אותן למקום,

אני פשוט טיפש לפעמים.

—————————
מקווה שיהיה לכן בוקר טוב❤️
החלטתי להעלות פרק עכשיו ואנסה להעלות עוד פרק בהמשך היום
אוהבת💋