Please Don't Go

פרק 5

נ.מ ליב

״מה?״ צחקתי בזמן שליאם לא הזיז את מבטו ממני
״לא אמרתי כלום״ חיוך עלה על פניו
״למה אתה מסתכל עליי ככה?״ חיוך עלה גם על פניי
״כי את יפה״ הסתכלתי שניה על הרצפה וחזרה אליו
״אני אוהב להסתכל על אנשים יפים״ הוא המשיך להיות פשוט מושלם
״תפסיק״ דרשתי ממנו אבל החיוך פשוט לא הצליח לרדת מפניי

״את יודעת, משהו פה מוזר״ לא הבנתי מאיפה זה בא פתאום
״זה פשוט כל כך קל איתך, אני מרגיש שאני לא צריך להתאמץ או לחשוב על כל דבר פעמיים, אני פשוט עושה ואומר את מה שעובר לי בראש״ הוא הסביר בערך את כל מה שאני מרגישה עכשיו,
זה פשוט הזוי כמה שאנחנו דומים, למרות כל השוני בינינו, יצאנו מהמסעדה

״בוא רגע״ משכתי אותו לתוך הבניין הקרוב
״זה כאילו הקטע שבו את חוטפת אותי?״ צחקתי והמשכתי לעלות במדרגות
״תקשיבי עלינו איזה שתיים עשרה קומות בואי נעשה הפסקה״ הוא נעצר והתנשף בכבדות
״נו דיי להיות כזה עגלה״ המשכתי לעלות איתו למעלה
״לא הבנתי למה לא עלינו במעלית״ הוא אמר כשפתחתי את הדלת של הגג

״המעלית לא מגיעה לפה״ דחפתי אותו החוצה, הוא נעצר למראה לוס אנג׳לס המוארת
״נו?, היה שווה את זה״ חיוך עלה על פניי בגלל העובדה שהוא עוד לא ענה
״זה יפה, אבל לא מספיק יפה בשביל לעלות שבע עשרה קומות ברגל״ צחקקתי קלות מהעבודה שהוא עדיין מתנשף מהעלייה, הוא נשען על המעקה

״מאיפה מצאת את המקום הזה?״ הוא הסתכל על הגג שהיה ריק מאנשים
״זה סוג של הבניין של אבא שלי״ פרצוף מלא באשמה נגלה אליו, עם חיוך
״הבניין של אבא שלך, כן זה הגיוני....״ טון קולו הצחיק אותי
״אבל לא אנחנו גרים פה, פה בעיקרון גרים השומרים של אבא שלי״ הסברתי לו בצורה הכי טובה שמצאתי

״אז כל הבניין מלא באנשים שעובדים אצל אבא שלך, ויכולים להרוג אותי בכל רגע, זה לא מלחיץ בכלל״ צחוקי התגבר לאחר דבריו
״אל תדאג, אף אחד לא יכול לעלות לגג חוץ ממני״ הורדתי את הלחץ שלו
״אז אנחנו כאן, לבד?״ הוא שאל את השאלה שכבר ציפיתי שעד עכשיו תהיה מובנת מאליה
״כן״ הנהנתי קלות בראשי
״ואף אחד אחר לא יכול לבוא לכאן?״ הוא וידא, אוקיי זה קצת מלחיץ
״לא, כבר אמרתי לך״ הזכרתי לו את דבריי

״יופי״ הוא אמר שם את ידיו על פניי ופשוט נישק אותי,
זה קרה כל כך מהר שרק לאחר כמה שניות הבנתי מה קורה ועטפתי את העורף שלו בכפות ידיי,
כל כך עדין, ובאותו הזמן כל כך אגרסיבי,
הרגשתי מוגשת במגע שלו

״וואו״ הוצאתי מפי לאחר ששפתינו התנתקו
״אני מקווה שזה וואו טוב״ מבט מודאג במעט הופיע בעיניו
״הכי טוב״ נישקתי אותו בשנית וחיוך עלה על פניי שנינו,
התיישבנו על אחת הספות מתחת לשמיים הפתוחים

״את יודעת״ הוא אמר פתאום לאחר כמה דקות של שקט
״כשראיתי אותך בפעם הראשונה, אפילו שלא היה לי מושג מי את, או מאיפה באת לי פתאום באמצע החיים,
אבל לא יכולתי שלא לגשת, הרגשתי שאני אצטער על זה אם לא תהיי שלי״ שמתי את ראשי על החזה שלו

״לא קר לך?״ הוא שאל לאור הרוח הקרירה שהייתה בקומה הגבוהה, הנדתי את ראשי לשלילה מבלי להוציא הגה מפי,
הוא עטף אותי עם זרועו, ככה נשארנו, בלי לומר מילה, אבל הרגשתי שאנחנו אומרים בכך את כל מה שצריך ויותר,
כאילו כל מה שנאמר רק יהרוס את הרגע

״מתקשרים אלייך״ הוא אמר לאור הטלפון הרוטט שלי
״אה אלכס?״ עניתי לשיחה שידעתי שכדאי לי לא לסנן
״נו כלבה את באה?, אנחנו בדיוק מזמינים אוכל ג׳ס אמרה לשאול אם להזמין גם לך״ לא רציתי, אבל ידעתי שזה הסימן לחזור הביתה,
אלכס לא היה מתקשר אם לא היה כבר מאוחר
״חצי שעה אני אצלכם, תזמינו לי מה שאתם מזמינים לזאק״ ניתקתי את השיחה אבל לא קמתי מליאם

״איפה זאק גר?״ הוא שאל פתאום,
כנראה כדי להקפיץ אותי אליו
״שם״ הצבעתי לו על הבית של זאק שראו מהגג בגלל העובדה שהוא היה שני רחובות מכאן
״אז למה אמרת להם חצי שעה?״ הוא נשמע מבולבל
״אני רוצה להישאר כאן, רק עוד קצת״ הרגשתי את החיוך עולה על פניו אפילו שלא ראיתי אותן,
לאחר חצי שעה אלכס התקשר שוב, והבנתי שנגמר הערב, כמה שרציתי שלא ייגמר.

״ביי יפה שלי״ ליאם אמר לי כשירדתי מהאופנוע, יפה שלי, אני היפה שלו עכשיו
״ביוש״ הנחתי נשיקה קטנה על שפתיו ונכנסתי לביתו של זאק
״הו הנה הזונה הגיעה״ אלכס הכריז על בואי, לא שהיה למי, היו שם רק החבורה שלי
״איפה כולם?״ הסתכלתי לצדדים כדי לבדוק אולי אני מפספסת מישהו
״עד שבאת כולם כבר הלכו, לא בדיוק חיכו למלכת אנגליה״ אלכס התחיל את ההרצאות למה לא מפספסים ישיבה עם כולם

״איך היה?״ קולה השקט של ג׳ס נחמק בין כל הרעש של אלכס
״טוב״ צמצמתי את כל הערב המושלם הזה למילה אחת שתכיל את כולו
״ובדקתי בשבילך, טוני סטרייט״ נזכרתי בדבריו של ליאם במסעדה
״אין מצב״ אלכס שלל את דבריי
״ליאם אמר לי, והוא החבר הכי טוב שלו, אז נראה לי שיש מצב״ אלכס הניד את ראשו לשלילה
״אני אומר לך אין מצב, אולי הוא בארון אבל הוא לא אוהב בנות״ אלכס חזר על דבריו ולא התווכחתי איתו, אין לי כוח להיכנס לזה עכשיו

״אז מה אתם עכשיו?״ שון שאל פתאום, כמעט שכחתי שהוא פה
״זוג, אני חושבת״ רק חיכיתי למחר כדי לוודא את זה
״אני שמח בשבילך״ חיוך עלה על פניי לאחר דבריו, זה היה כל כך חשוב בשבילי האישור שלו,
אפילו שידעתי שהוא לא שמח מהעניין בכלל

״אין מצב שיש לו אחות כוסית נכון?״ גלגלתי את עיניי בחיוך בגלל זאק
״רק בנות בראש שלך״ צחקתי קלות
״רק את בראש שלי״ הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה כמו אח גדול,
כי זה מה שהם, המשפחה שלי.