Please Don't Go

פרק 28

נ.מ ליאם

״מה יש לך?״ אמא שלי נכנסה לחדרי לאחר שעברתי אותה בסערה
״כלום״ סיננתי בעצבים וקברתי את פניי בידיי

״עם מי רבת?״ שאלה והתיישבה לידי על המיטה
״אף אחד, אמא אל תחפרי״ תקפתי אותה והרבצתי לקיר שכבר היה סדוק מהפעם שעברה

״רוצה שאתקשר לליב?, אולי איתה תרצה לדבר״ הציעה בתום, מבטי הפך לאטום לאחר משמע השם שלה
״אל תגידי את השם הזה״ אמרתי בקור והבטתי באימי המופתעת

״מה קרה ביניכם?״ שאלה תוך כדי שבטח הריצה מיליון סיטואציות שונות בראשה
״סתם, פשוט היום ראיתי את הפנים האמיתיות שלה, ותאמיני לי, הן הרבה פחות יפות מהפנים שהיא מציגה״ אני עדיין לא מאמין שהיא הייתה מסוגלת לעשות דבר כזה

״מה היא כבר יכלה לעשות שאתה כועס כל כך?״ שאלה בסקרנות תוך כדי שליטפה את היד הפצועה שלי

״היא שלחה אנשים שירביצו לסאם״ הלם הכה את פנייה של אימי
״היא עשתה מה?!״ שאלה בבהלה
״מה עם סאם?, הוא בסדר?״ דאגה עלתה בקולה כשהבינה שהוא כנראה פצוע קשה

״הוא בבית חולים, אבל הוא בסדר״ העדנתי את הפרטים שטוני מסר לי, לפי מה שהבנתי נשברה לו היד ונפתחו לו הפנים קרוב לעין
״למה שהיא תעשה דבר כזה?״ ניסתה להבין את המניע לכל הדבר

״היא הבת של אבא שלה, הם לא באמת צריכים סיבה בעולם שלהם״ הבנתי כמה טיפש הייתי כל התקופה הזו שבאמת חשבתי שהיא לא נכנסת לעסק שלו

״אבל אני מכירה את ליב, היא לא הייתה עושה דבר כזה בלי סיבה״ חוסר ההגיון בדבר הפריע לה, וגם לי
״היא טוענת שהוא איים עלייה״ משכתי את שיערי לאחור שוב ושוב כדי לנסות להסיח את דעתי מהכאב שתקף אותי

״מה זאת אומרת איים עליה?, איך?״ שאלה שאלות שגם לי אין תשובות אליהן
״אין לי מושג״ עניתי תוך כדי שאני עדיין מושך בשיערי,

זה פשוט כל כך כואב, ככל שעבר הזמן כך הבנתי איך הכל תוכנן,
היא אמרה לזאק לעשות את זה,
היא רצתה שנצא מוקדם כדי שזה יקרה,
בגלל זה היא אמרה לו עשר דקות,
הכל קרה מתחת לאף שלי

״אז אולי באמת הייתה לה סיבה״ אמרה לעצמה יותר מאשר לי ״אין שום סיבה מוצדקת״ התנגדתי למילים שיצאו לה מהפה, הנדתי את ראשי ונשכתי את שפתי בתקווה שזה מה שיעזור להתגבר על הכאב

״אולי תדבר איתה, תנסה להב..״ קטעתי אותה באמצע המשפט
״אני לא רוצה לדבר איתה!״ צעקתי והרגשתי דמעות יוצאות מעיניי

״אני לא יכול״ הוספתי תוך כדי שהדמעות זולגות על לחיי
״היא לא מי שחשבתי שהיא״ המשכתי לבכות ואימי רק חיבקה אותי חזק מבלי לומר מילה

״זה סאם, זה אחי״ לחשתי מבלי לזוז
״אני יודעת״ לא הרפתה את אחיזתה ממני

״הוא יכל למות, בגללה״ ניסיתי לתאר את הפחדים שהציפו אותי
״זה כואב״ סערת הרגשות בתוכי לא נרגעה,

דאגה לסאם,
פחד ממה שיכל לקרות,
כאב מכך שזה בא מהאדם שהכי סמכתי עליו,
אכזבה מליב.