Please Don't Go

פרק 43

נ.מ ליב

הבטתי במראה פעם אחרונה לפני שיצאתי מחדרי, גופיה צמודה בצבע תכלת השתלבה באופן מושלם עם הג׳ינס הנמוך בצבע לבן, השילוב של שניהם גרם לחלק קטן מבטני לבצבץ, שיערי הגלי גלש לאורך גבי, הייתי נראית מושלם,
הלוואי שכך גם הייתי מרגישה.

ירדתי במדרגות לקומה התחתונה של ביתי שם כבר חיכו לי אלכס, זאק, שון וג׳ס שהתחילו לאכול,
התיישבתי ליד שון וניסיתי להדביק את קצב השיחה שבין אלכס ושון לגבי השאלה האם הוא צריך לספר לטיילור איך הוא מרגיש כלפיה או לא

״אני עם אלכס״ אמרתי והכנסתי לפי חתיכת פנקייק טבולה בסירופ מייפל, מישהו היה צריך לומר לו את זה כבר
״אף אחד לא שאל אותך״ הרגשתי דחיפה קלה מצידו של שון שמטרתה הייתה להשתיק אותי, הסתכלתי עליו וחיוך קטן עלה על פניי
״ועדיין, אלכס צודק״ אמרתי בשנית וצחקקתי קלות מהמבוכה אליה שון נכנס כשהבין שאין לו לאן לברוח, ידוע שהוא שונא לדבר על נושאים כאלה אבל הוא לא יכול להתחמק מזה כל החיים

״היי״ שמעתי את קולו השקט של זאק מבעד לכל הרעש של אלכס, הפניתי את מבטי אליו
״איך את?״ חיוך עלה על פניי משמיעת הדאגה בקולו, שתיתי מכוס הקפה שכבר חיכתה לי מראש
״היו לי ימים טובים יותר״ אמרתי בכנות אך החיוך עדיין נשאר על פניי, אני לא באמת יכולה להתלונן על המצב הקיים, גם אם יש דברים שהייתי משנה

״אל תדאגי בובה, הכל יסתדר בסוף״ ג׳ס שכנראה הקשיבה לנו נכנסה לשיחה וניסתה לעודד אותי, ידיו של שון משכו אותי אליו ועטפו אותי, הם יותר מדי דואגים לגביי
״דיי תקשיבו הכל בסדר באמת״ ניסיתי לגרום להם להבין שאני בסדר, אם לדבר בכנות אני יותר מבסדר, הדברים הסתדרו בדיוק כמו שצריך, אני לא מבינה למה כולם כל כך לחוצים לגביי

״את יודעת שאת יכולה לדבר איתנו בכנות״ ג׳ס ניסתה לשכנע אותי לספר להם מה עובר עליי כאילו שאני מסתירה מהם משהו, הם לא קולטים שאני אומרת להם את האמת
״אני פגועה אי אפשר לומר שלא, עשינו כל טעות אפשרית״ לקחתי נשימה עמוקה לפני שהמשכתי את המשפט, מנסה להבין על מי אני מדברת בדיוק, זה לא שהחיים שלי מאפשרים לי לדבר רק על בן אדם אחד בהקשר כזה

״אבל אני באמת חושבת שכל הדבר היה לטובה ,אני וליאם בדיוק איפה שאנחנו צריכים להיות עכשיו״ הוספתי וחיוך קטן עלה על פניי, כל הדברים שעברנו, זה כאילו שהכל נמחק אל מול האהבה שלנו

״דיי נו את לא יכולה לומר שאת לא מתגעגעת אליו״ אלכס אמר את מה שכולם חושבים, לא ראיתי אותו מאז השיחה שהייתה לנו ואלכס צדק, אני מרגישה שהדבר היחיד שירגיש אותי זה לראות את עיניו החומות, שיערו המסודר שאני אוהבת לפרוע, שפתיו הגדולות שאני כל כך אוהבת לנשק

״אני מתה מגעגוע״ הודיתי והתנחמתי מהעובדה שזה לא ימשך לעוד הרבה זמן.

צעדים במדרגות הסבו את תשומת ליבי, אבי ירד לבוש בחליפה ומזוודה שחורה בידו, לצידו הלך שומר הראש שלו כמו תמיד, הזזתי את מבטי ממנו וחזרתי להתעסק באוכל שלי

״בוקר טוב״ אמר וקיבל בכרת בוקר טוב חזרה מכולם, אני המשכתי לאכול מבלי לענות לו
״אני נוסע לכמה ימים, אל תצאי בלי שומר או בלי זאק, ותתקשרי אם את צריכה משהו״ אמר לי, הסתכלתי לכיוונו בחוסר עניין, לא שזה חדש לו, המצב בינינו מתוח בזמן האחרון

״אני עדיין לא מדברת איתך״ הזכרתי לו, איך אני אמורה לדבר איתו אחרי מה שעשה, אני בקושי מסוגלת להסתכל עליו
״אני זוכר, תשמור עליה״ הוא כבר הפסיק לנסות לשכנע אותי לדבר איתו, את החלק האחרון במשפט הפנה לזאק והתקדם לכיוון היציאה
״יש לך אורחים״ אבא שלי אמר מדלת הכניסה וסוף סוף יצא מהבית.

במקומו נכנסו שניים מהאנשים האהובים עליי בעולם, קמתי מכיסאי וקפצתי בחיבוק על גופו השרירי של ליאם,
כמה שהתגעגעתי אליו

״פעם אחרונה שאני נותנת לך לנסוע לסוף שבוע עם טוני״ נישקתי את שפתיו אליהן כל כך התגעגעתי, זה היה יותר מדי זמן
״כנל״ אלכס אמר וקם אל טוני
״התגעגעתי.. אלייך״ אמר בין נשיקה לנשיקה, מחצתי את פניו עם ידיי ונישקתי אותו הכי הרבה שאפשר

״להזכירכם לחלק מהאנשים פה אין חבר״ ג׳ס אמרה במטרה להפריד בינינו לרגע, הסתכלנו עליה וחיוך קטן עלה על פניי
״בסדר מה את מופתעת, הסתכלת על עצמך בזמן האחרון?״ אלכס ניצל את ההזדמנות כדי לעצבן את ג׳ס שלקחה ענבים וזרקה על אלכס כתגובה לעלבון שלו

״כולם כאן משוגעים, תזכירו לי למה חזרתי״ צחקתי משון שקיבל את רוב הענבים לפניו בזכות חוש הכיוון הגרוע של ג׳ס
״היי מה אני אשמה״ צעקתי כשג׳ס החלה לזרוק גם עליי ענבים
״יש לך חבר, את אשמה״ הסבירה והמשיכה לזרוק גם עליי את כל מה שהצליחה לשים את ידה עליו

״זאת מלחמה״ שון אמר והתחיל לזרוק גם הוא עם ג׳ס את מה שהיה לידו
״התגעגעתי לזה״ ליאם לחש לי וחיוך קטן עלה על פניי כשהסתכלתי על כל הבלאגן שהולך פה עכשיו
״כן, גם אני״ זה כאילו הכל עכשיו מסתדר בדיוק כמו שצריך,
הכל מושלם.