עומרי

פרק 25 - שוקו

אם את הולכת - אברהם טל
-
״תפסיק להיות רמאי!״ אמרתי צוחק צחוק גדול, אבא שלי צחק אחריי וזרק את הקלפים על המיטה ״ניצחתי.״ אמרתי בהתגרות ואספתי אותם אליי.

״אבא אני גם רוצה לשחק איתכם,״ עומר התיישב על ברכיי, אבא שלי עצם את עיניו וידעתי שהוא תשוש ועייף, ״בוא עומר, נלך לקנות גלידה,״ אמרתי והוא הנהן מקפץ מרגליי ״מה להביא לך?״ שאלתי את אבא שלי.

״משהו טוב,״ אמר בנפנוף, הנהנתי ואחזתי בידו של עומר מתקדם אל עבר הקפטריה שהכרתי כבר היטב.

״תבחר גלידה ותבוא לקופה,״ אמרתי לעומר בזמן ששלפתי שני מגונמים בטעמים שונים, ״אתה בטוח רוצה כזה?״ שאלתי מחזיק את הגלידה שעומר בחר, הוא הנהן תולה בה עיניים גדולות.

״בוקר טוב,״ רון חייכה אלינו בנחמדות, הנהנתי לעברה ושלפתי את הארנק מכיס הג'ינס שלי, ״שלושים.״ אמרה והנחתי מולה שטר של חמישים.

״מה קרה כבר לא שותים קפה על הבוקר?״ שאלה, ״מנסים להוריד מהקופאין.״ תרצתי, לא רציתי להגיד לה שהקפה שלהם כבר עושה לי בחילה ואני מעדיף לא לשתות בכלל מאשר לשתות אותו.

״אפשר לעבר לשוקו,״ צחקקה, חייכתי אליה ואספתי את השקית שלי ״עומרי!״ קראה והסתובבתי אליה, היא מסרה את הסינר שלה לאחת העובדות ונעמדה לצידי ״אתה כועס עליי או משהו?״ שאלה מעוותת את פניה מעט.

״לא, למה?״ שאלתי לא מבין ״סתם, פשוט לא דיברת איתי מאז שאמרתי שאולי נעשה משהו..״ מלמלה בחוסר נוחות ״לא יצא,״ זה לא לגמרי היה שקר.

כבר התחלתי לשהות פחות בבית החולים, הייתי מתעורר ונוסע חזרה לעיר, את רוב היום מבלה עם ליה ומדי פעם עם מתן, ואז הייתי חוזר לכאן שוב בלילה.

״לא רציתי ללחוץ או משהו,״ אמרה קצת מבוהלת ״לא לא זה בסדר, אני חייב לזוז, אני אדבר איתך״ אמרתי בנסיון להרגיע אותה, היא הייתה באמת נחמדה ולא רציתי שהיא תרגיש דחויה או משהו בסגנון.
*
השעה הייתה כבר שלוש אחר הצהריים והחדר היה די שקט, אבא שלי קרא עיתון בעוד אני התעדכנתי באינסטגרם.

אבא שלי לא מרגיש טוב וזאת עובדה, מצב הרוח שלי יורד מרגע לרגע ואני מרגיש איך הדיכאון והיאוש ממלאים את החדר.

״עומרי?״ עומר העיר אותי ״אתה ראה עצוב.״ אמר בעצב, חייכתי אליו גם אני חיוך עצוב ״לפעמים אני עצוב,״ אמרתי בשקט ״תמיד שליה באה אתה שמח!״ הוא אמר בהתלהבות ״אני גם חושב שליה תעודד אותי עכשיו, חבל שהיא לא פה,״ אמרתי בילדותיות, ככה זה כשאני מדבר עם עומר, הדברים נשפכים לי מהלב בצורה הכי כנה.

״יש לך אורחים,״ קרן הציצה אל החדר, ״אני אפנה להם מקום.״ קמתי מהכיסא במהירות ״אני חושבת שהאורחים הם בשבילך,״ אמרה קרן בחיוך קטנטן, הבטתי בה מבולבל והיא יצאה מהחדר.