צירפתי שיר שאני מאוד אוהבת, וזה יהיה מין מנהג שאני מאמצת לשאר הפרקים הצפויים, אשמח אם תאזינו לשירים שבעיניי גם מתאימים לפרקים.❤️
————————————————
מצמצתי מספר פעמים, ״תכיר, זה עומרי,״ אבא שלי סובב את גופו של עומר הקטן שיושב על ברכיו, שכעת הביט בי, בזוג עיניים ענקיות וכחולות, זהות לשלי.
עומר חייך במבוכה ואני נשארתי שקט, זה אח שלי הקטן?
״לך תביא משחק, טוב חמוד?״ אבא שלי הציע, עומר הנהן וקיפץ במהירות החוצה מהסלון בו ישבנו.
״הוא בן ארבע.״ אבא שלי אמר ונשפתי ברוגז ״יש לי אח כבר ארבע שנים ולא אמרת לי!״ מחיתי ״אתה היית רוצה לראות אותו בכלל? אתה לא רצית שום קשר!״ אבא שלי כעס עליי.
״אותך. אותך לא רציתי לראות, הוא לא אשם שאתה אבא שלו, וגם לא אני. יש לו את הדם שלי, ולעזאזל את העיניים שלי.״ אמרתי משתגע.
״בגלל זה קראתי לו עומר,״ אבא שלי לחש לאחר כמה שניות בחיוך עצוב ועייף, ״כי הוא הזכיר לי את העיניים המדהימות שלך, מהרגע שהוא פתח עיניים בפעם הראשונה, ראיתי עומרי קטן מולי״ סיפר בהתרגשות.
״אלו גם העיניים שלך..״ מלמלתי במעט שינאה, במשך חמש שיניים ייחלתי לכך שצבע העיניים שלי ישתנה לאפור של אמא שלי, ידעתי שלא רק שאני מביט במראה, אלא גם כשאמא שלי מביטה בי, היא רואה את אבא שלי דרך העיניים שלי.
״עומרי״ עומר רץ לחדר כשכדור בידו ״רוצה לשחק איתי בכדורגל?״ שאל בחיוך, בדיוק התכוונתי ללכת.
״ברור,״ זה כל מה שהצלחתי לפלוט מהפה שלי, עומר רץ לגינה כשאני אחריו משתדל להדביק את הפער שלו.
כשהגעתי לגינה, עומר כבר גרר אחריו שני עציצים בשביל לסמן את השער שלו ״השער שלך זה הנדנדה!״ הודיע מניח את הכדור על הדשא.
״אתה יודע לשחק כדורגל?״ שאל בהתלהבות כשהקפצתי את הכדור על הרגל מספר פעמים ״פעם ידעתי יותר טוב.״ אמרתי מניח את הכדור על הרצפה.
עומר קיפץ בהתלהבות ״אולי תלמד אותי?״ הוא חייך חיוך מקסים, ״בשמחה, בהזדמנות.״ לא רציתי לפתי אצלו סתם תקוות שב, לא בטוח שאראה אותו שוב אי פעם.
*
״עומר! הגיע הזמן להתקלח!״ הקול של אבא שלי קטע אותי ואת עומר מהתקף הצחוק שתפסנו.
חדלתי לדגדג את עומר והוא הניח את ראשו על בטני הקשיחה ״איך אתה קשור לאבא שלי?״ שאל בתמימות, העברתי את ידי בשיערו החלק ״לא קשור.״ אמרתי בהתחמקות.
״אז למה באת לבקר אותו?״ הוא תהה מביט בי בזוג עיניים תמימותה גורם ללב שלי לדפוק, אירועים החלו להתחבר בראשי, תסריט שלם רץ מול עייני ואז הבנתי, תכף הילד הזה יאבד את אבא שלו.
*
״אהלן אהלן,״ דוד לחץ את ידי, ישבתי על אחד מכסאות הבר הגבוהים בבית של עדן, מתן עשה אחלה עבודה ודאג להמון בלאגן בבית
שלו.
YOU ARE READING
עומרי
Romansaאפס טעויות - ההגדרה ההפוכה לעומרי בן ניסן. נער בשנתו האחרונה בתיכון, כל הדאגות מראשו ירדו וחש כי חייו עמודים להיות פשוטים יותר. אבל לא לעוד הרבה זמן, דווקא אז עומרי מותח את הגבולות ומוצא את עצמו עמוק בתוך האהבה, עם האחרונה שיוכל לצאת איתה.
