Rare Love

Part 1

~ מבזק בוסמן מכה שנית~
"תסגרי את זה" ביקשתי מחברתי הטובה יסמין. בדרך כלל אני מתה על חדשות אבל בוסמן הזה הוא חתיכת מכה.
היא סגרה את הטלוויזיה ואמרה לי "מדהים איך אדם אחד יכולה לשנות את העולם" "הוא לא הפך את העולם למקום טוב" אמרתי, "כן, אבל הוא שולט על כולו" יסמין אמרה טוב "בואי נתחיל להתלבש אנחנו נאחר לעבודה" אמרתי לה והלכתי להתארגן.

לבשתי מכנסיים קצרות בצבע חאקי וחולצה קצרה עם נעלי איר פורס לבנות

נכנסתי למכונית שלי והתחלתי לנסוע לעבודה, אני עובדת בכירה בחברת סיבר שעוסקת בהגנת מידע ופריצה למטרות שמאיימים הכל לפי דשת הלקוחות.

כשהגעתי לעבודה אמרה לי המזכירה שלי:" יש פגישה דחופה ביקשו ממך להגיע" שאלתי אותה: "באיזה שעה הפגישה? "
"עוד חצי שעה"
"אוקי, תדפקי על הדלת שלי בעוד עשרים דקות כדי שאוכל להתארגן לפגישה"
"בוודאי גברת רובינס"
"תודה"

הלכתי למשרדי והתחלתי לעבוד על התיק של אחד הלקוחות שלי, כן אני יודעת שכולם חושבים שישר מתחילים לפרוץ אבל האמת יש תהליך די ארוך עד לפריצה האמיתית כל השלבים האלו נועדו לצמצום תקלות.
שקעתי בעבודה - כרגיל ואז שמעתי דפיקה על הדלת, הסתכלתי מבעד לדלת (יש לנו קירות שקופים) וראיתי את המזכירה שלי הסתכלתי על השעה והתחלתי להתארגן.

הגעתי לחדר פגישות - הוא החדר היחידי שלא שקוף במתחם, אתם יודעים בחירה של המעצב.

כשנכנסתי לחדר ראיתי שכולם כבר יושבים במקום שלהם, כרגיל אני מאחרת, מיהרתי לשבת במקום שלי.
התיישבתי והמנהל עמד והתחיל לדבר: "אתמול קיבלתי שיחת טלפון מ "בוסמן" אתם מכירים אותו כמובן".

עצרתי את נשמתי מאז שהתחלתי עם עסקי הסייבר החלטתי לעזור לחלשים, חלשים שיש להם הרבה כסף כדי לשלם לי אבל בטח לא בוסמן, אנחנו כמו בבית משפט רק בלי עורכי דין יש רק שופטים והם אנחנו, אני יכולה לתרץ את שאר האנשים שאני עובדת אצלם , אבל בוסמן?? טוב שלא אמרתם מלאך המוות.

כמוני גם שאר העובדים שהיו בפגישה נכנסו לשוק ולכולם היה מבט מפוחד על הפנים כולם הבינו שהרע מגיע, הרע הוא בוסמן אף אחד לא יודע עליו כלום שמועות רצות על כמה שהוא מטורף, מפיצי השמועות מסיימים את חייהם מהר.

המחשבות שלי נקטעו בכך שנכנס מישהו למשרד.

גבר כבן 30 נכנס לחדר והציג את עצמו: "קוראים לי לוקאס אני הוא סגנו של בוסמן, ההצעה שלנו כזו אתם תפרצו למחשבים שניתן לכם ובתמורה ניתן לכם כסף."

ישר קטלתי אותו במחשבותי - זו הדרך הנהוגה. ופתאום כולם הביטו בי מסתבר שאמרתי את המחשבות שלי בקול רם מידי, אוקי שכל זה לא הצד החזק שלי כאילו זה כן אבל לא חשיבה עמוקה מאחורי כל מילה וכן יש לי הרבה פליטות פה נראלי שהבוס שלי עומד להרוג אותי אם לוקאס לא יעשה את זה קודם.

"אני יודע שזו הדרך הנהוגה אך התכוונתי שנשלם לכל עובד במשרד מגדול ועד קטן, ובנוסף נציד אותכם בטכנולוגיה החדשנית והמתקדמת ביותר"

ועוד פעם כולם הביטו בי כאילו ציפו לתשובה שלי כשלא עניתי כי אני לומדת מטעויות כולם חזרו לעיסוקם - שזה להקשיב ללוקאס.

לוקאס אמר: "סיימתי, אך אם יש כאן אנשים שלא נאמנים אלי או אל הבוס שלי לא נהסס לחסל אותם"
כן הוא  הסתכל אלי ממש אלי ישר מאוד אלי אני גם הסתכלתי עליו בחזרה ואז סובבתי את המבט כי הרגיש לי שאני לא אמורה לעשות את זה.

לוקאס עזב את המשרד וגם העובדים התחילו להתפזר הלכתי לחדר שלי והמשכתי לעבוד על הפרויקט ממקודם ואז הדלת נפתחה ולוקאס נכנס פנימה, לא אשקר ציפיתי את זה.

"מה אתה עושה פה?"
"כדאי לך לחשוב אל מי את מדברת"
"לקחתי לצומת ליבי"
"הייתי ממליץ לך לא לזלזל בי"

אחרי המשפט הזה הוא הלך, ונשארתי בחדר כשאין לי מושג מה לעשות הוא נראה פסיכופט ובאמת לקחתי את זה לצומת ליבי.

עבדתי עוד חמש שעות ואז חזרתי לביתי, שנכנסתי ישר צעקתי "יסמין, את פה?" כשלא שמעתי תגובה הבנתי שהיא עדיין בעבודה אז התלבשתי בבגדי בית.

הדלקתי את הטלוויזיה ושמתי את המהדורה המוקדמת של החדשות - אין מה לעשות אני פשוט מכורה לחדשות.

חשבתי על לוקאס ועל בוסמן איך אפשר שלא מדברים רק עליו בחדשות האלו.