Rare Love

part 22

אחרי ארוחת הבוקר התלבשתי בבגדי ספורט והלכתי לסלון, בוסמן כבר ישב שם לבוש במכנסי גינס וחולצת פול.

"אתה לא תהיה באימון?"
"יש לי דברים לטפל בהם, חוץ מזה יש מצלמות בחדר כושר, אני אדע מה קורה בכל שניה"

הוא שם את הקוד לדלת ויוצא ממנה, אני יוצאת אחריו ונכנסת ישר למעלית, בוסמן מסתובב אלי ואומר: "אל תעשי לי בושות, תראי לו שלימדתי אותך טוב"
"אתה מפחד ממה שהוא יחשוב עליך?"
"אם לא תצליחי זה אומר שלא תוכלי לעזור לי במקרה שמישהו ינסה למנוע ממני מלשחוט את החתן"
"אתה חייב לומר לשחוט?"
"זה פשוט תיאור של הסיטואציה, אם מישהו ינסה לפגוע בי אני צריך לדעת שאת יכולה להגן עלי, זה התפקיד שלך"
"אני יכולה להגן עליך בוסמן"
"את לא צריכה להגיד את צריכה להראות, תנטרלי את מייקל אבל אל תהרגי אותו עדיין אין לי מחליף בשבילו"
"אוקי, אני יכולה, אני אצליח"
"את יכולה, את תצליחי"
"אתה באמת מאמין בזה או שאתה מנסה לגרום לי להאדים?"
"והייתי בטוח שאת כבר מכירה אותי, בערך תשעים אחוז מהמעשים שלי זה בשביל לגרום לך להאדים, העשר הנותרים זה בשביל להשכיב אותך"

האדמתי כמו בכל פעם שאני איתו, כשחשבתי לעצמי בהתחלה על העבודה הזאת לא חשבתי שבוסמן הוא כל כך חרמן? לא לא חרמן, שבוסמן הוא כל כך בוסמן, דמיינתי אותו כאדם חסר רגשות ובחיי שכל הרגשות שלו זה בשביל לגרום לי להאדים.

בוסמן יוצא מהמעלית ואני אחריו, הבית נראה כל כך ריק, אנחנו נכנסים לחדר כושר, אוקי זה לא חדר כושר, כאילו זה כן אבל וואו, המקום היה כל כך גדול עם מלא מתקנים ומכשירים בצד שמאל היה משטח גדול לאגרוף לידו עמד מישהו, לא מישהו אני מזהה אותו, אוי פאק נתקעתי בו לפני כמה ימים בריצת בוקר שלי.

אני מתקרבת אליו ובוסמן עומד בפינה, הוא בוחן את מעשי.
"ליב, נכון?"
"כן נפגשנו פעם, כשנתקעתי בך בריצה שלי"
"אני מקווה שאת טובה בלהילחם יותר מאשר בללכת"

אני מסתובבת לאיפה שבוסמן עמד והוא כבר לא שם, מייקל בוחן אותי ואומר: "את ישנה איתו נכון?"
"מה זאת אומרת ישנה?" אני מאדימה, פאק אני אמות לפני שאני אלחם איתו
"לא התכוונתי בקטע הזה, התכוונתי פיזית"
"אה, כן"
"את נראית בסדר"
"אני בסדר"
"תיכנסי לכלוב, ננסה להילחם ואז נעבור למטווחים בוסמן רוצה לעשות חתיכת הצגה בחתונה הזאת"
"הוא אמר שהוא רק רוצה לפגוע בחתן"
"ומי את חושבת שהוא החתן?, הסיבה שהמאפיה שלנו כל כך חשובה וחזקה זה בגלל מה שבוסמן עושה למאפיות ולכנופיות האחרות, הוא גורם למלחמות לפרוץ, חוטף והורג יורשים, החתונה הזאת אמורה לסיים את המלחמה בין המאפיה של האירים לבין הכנופיה של רוסו, בוסמן רק יפסיד מהאיחוד הזה, אל תסתכלי עלי במבט המבוהל הזה את צריכה לדעת את הדברים האלה, את חלק ממנו עכשיו"

פאק, למה לרגע חשבתי שזה לא כזה נורא, זה אירוע התאבדות אני בטוחה בזה, אני נכנסת לשם וכנראה אמות שם.

מייקל עומד מולי עכשיו "תנסי להרוג אותי"
"להרוג?"
"נכון את נמצאת עם בוסמן, תנסי לשחוט אותי"
עיני נפערות, הייתי בטוחה שזה יהיה קרב קטן לא שאני אצטרך לגרום למייקל לסבול.
"תנסי לנטרל אותי, בהצלחה ליב"

אני מנסה לחשוב על דרך לנטרל את בוסמן, הוא גדול מידי, חזק מידי, מאומן מידי, פאק, אני מנסה להרגיע את עצמי ואז אני מרגישה את ראשי נחבט ברצפה.

"אני נתתי לך זמן, הם לא יתנו לך גם"
הוא נמצא מעלי מרתק אותי לרצפה, ידו מחזיקות את ידי, בעיטה לביצים, זה מה שאני צריכה לעשות לבעוט לו בביצים, אני מרימה את רגלי ובעזרת הברך נותנת לו מכה, זה לא היה נראה כאילו זה מפריע לו יותר מידי, כרגע זה הדבר היחידי שאני יכולה לעשות אז נתתי לו עוד מכה ועוד אחת, התחלתי להגביר את הקצב ואחרי מה שהרגיש לי כמו טריליארד מכות הוא שיחרר את ידי, אני דוחפת את ציפורני לתוך עיניו, בוסמן לא לימד אותי להילחם ככה אבל פאק איט בוסמן לא פה.

מייקל סוף סוף זז ממני "יפה, דרכי לחימה מיוחדות ללא ספק, תלחמי בי, אני תקפתי אותך, אבל בדרך כלל הם ינסו לתקוף את בוסמן ואת תצטרכי להגן עליו, אני בספק גדול שזה אי פעם יקרה אבל אם זה יקרה את תצטרכי להגן עליו"
"למה שאנשים לא יתקפו את בוסמן?"
"כי זה בוסמן, אני מאמין שהוא יצליח לנקום באנשים גם מהקבר, הוא חכם מידי ומחושב מידי, תתקפי אותי"

מייקל לא נותן לי לעקל את המידע ואני כבר צריכה לתקוף, אוקי אני יכולה, הוא מסתובב לכיווני ואני קופצת עליו וגורמת לו לאבד שיווי משקל, הוא נופל.

"טכנית ניצחתי"
"15 כאלה ונלך למטווחים"