הגענו לאחוזה שלו, היא הייתה בדיוק כמו שציפיתי שתהיה, גדולה באופן לא פרופורציונלי, היא הייתה יפה, הזכירה לי קצת ארמון, נו בטח שזה יהיה ארמון הוא צריך מקום לכל טריליארד החיילים שלו.
המכונית עצרה אבל בוסמן נשאר בפנים מסתכל למקום רחוק באופק.
"למה אנחנו מחכים?"
"אני חושב"
"אה... אוקי, תהנה"
רציתי להרביץ לעצמי תהנה נו באמת בסדר גם בלחשוב צריך להנות.
הוא פתח את הדלת שלו בחדות, אולי זה לא היה כזה חד, לא שמתי לב למה שהוא עשה.
"את יוצאת?"
"כן פשוט לא הבנתי מתי אתה רוצה שאני אצא"
"את רוצה שאני אתחיל לפתוח לך את הדלת?"
"יהיה נחמד מצדך"
"את דורשת הרבה"
"אוקי, נהנית?" אמרתי תוך כדי הליכה לדלת, ניסיתי להתאים את צעדי לצעדיו של בוסמן אבל זה היה קשה, הוא הולך כל כך מוזר צד גדול ואז צד קטן.
"מלא לפתוח לך את הדלת?"
"מלחשוב"
"אני תמיד נהנה מלחשוב"
יש לי הרגשה שאני לא רוצה לדעת על מה הוא חשב, הוא בוס במאפיה הוא בטח חושב על גופות ולרצוח.
אולי גם על סמים, הוא לא נראה כמו אחד כזה שימכור סמים, אבל אולי הוא כן.
הוא פתח את הדלת וחיכה, עמדתי לידו וחיכיתי גם.
"כשאני לא פותח לך את הדלת את כועסת, כשאני פותח לך אותה את לא נכנסת, מה את רוצה שאני אעשה איתך?"
הוא פתח את הדלת בשבילי, פאק, מביך.
"לא ידעתי שזה בשבילי, מאיפה אני יודעת אולי זה מנהג של אנשי מאפיה"
"זה לא מנהג של אנשי מאפיה, כנסי כבר"
נכנסתי, הבית היה גדול וריק, לא היה בפנים אף אחד.
"ריק פה"
"הבחנה טובה, אני כבר רואה איך את והעיניים החדות שלך יעזרו לי"
"נו, למה ריק פה"
"אם את מרגלת אז את המרגלת הכי גרועה בעולם"
"אני לא מרגלת"
"מנסה להוציא ממני מידע ואפילו לא שכבנו זה לא עובד ככה"
האדמתי. מאדים זה אני כרגע. אדומה יותר מהילדה בסרט המצויר.
"בואי אני אראה לך איפה החדר שלנו"
"אין פה חדר ריק אחר?"
הייתי חייבת לשאול אחרי כל השיחות שלנו אני חושבת שהוא חושב שנשכב, זה לא שלא הייתי רוצה הוא כוסון על, אבל זה ממש יהרוס לי את העבודה, אומרים לא לשכב עם הבוס, אני לא אשכב עם הבוס.
"אין, את לא רוצה להשתפר ביכולות הריגול שלך?"
"לא תודה"
"מנומסת, לכי אחרי"
אני עוקבת אחריו ונכנסת איתו למעלית יש שם תשעה כפתורים, זה אומר שיש במקום הזה תשע קומות.
"זה פי מאה יותר גדול ממה שחשבתי שזה יהיה וחשבתי שזה יהיה גדול"
הסתכלתי על הפנים שלו וראיתי חיוך קטן שמתחיל להיווצר, שיט לא התכוונתי נו איך הוא הגיע לזה בכלל.
"התכוונתי למקום הזה, לבית שלך"
"כן הבנתי את זה, בסוף את תהרגי אותי"
"המטרה שלי היא רק לשמור עליך"
"רק?"
"רק"
יצאנו בקומה הרביעית, הייתה שם רק דלת אחת עם קוד, הוא הקיש את הקוד לא נותן לי לראות את הספרות ונכנס לשם, נכנסתי אחריו והסתכלתי מסביב.
המקום היה נראה כמו דירה קטנה, ואנחנו בסלון היו עוד ארבע דלתות.
"אתה גר לבד?"
"לא הבייביסיטר עוד מעט תגיע לשמור עלי"
"לא כאילו, הבית הזה גדול אבל רק אתה גר פה, באזור הזה"
"כן רק אני גר פה, זה האזור שלי ומעכשיו ועד שימאס לי גם שלך"
"היי יכולים לקרות גם דברים אחרים"
"כמו מה?"
"אולי אני אהרוג אותך, או שאתה תהרוג אותי"
"את בחיים לא תצליחי להרוג אותי, אבל את מרגלת די גרועה מי חושף על ההתחלה את הכוונות שלו"
"בסדר, כשתשלח אותי למשימות אני אהיה טובה"
הוא התחיל לצחוק, אאוץ.
YOU ARE READING
Rare Love
Romanceליב, היא הייתה מוצלחת לפניו, היא לא הייתה צריכה אותו, אבל כרגיל האדם מתכנן ואלוהים צוחק. היא מצטרפת לראש הכנופיה הכי קשוחה ואלימה, אדם שמלאך המוות הוא יובל המבולבל לידו, בוסמן. הוא יכניס אותה לעולם הפשע ולעולם שלו, לבלאגן ולשיגעון, היא תגלה את כל הצ...
