הוא הוביל אותי לאחד החדרים, החדר שינה, דבר ראשון שראיתי זה שהמיטה הייתה גדולה, מושלם ככה אנחנו לא נצטרך לישון צמודים.
קול אחר במוחי שאל את עצמו האם זה באמת מושלם שלא נצטרך לישון צמודים, בוסמן הוא חתיך, כוסון ונראה מאודד מנוסה, כן אני הייתי רוצה לשכב איתו פעם אחת, אולי כחלק מההדרכה שלו הוא יעשה גם את זה.
"זה החדר ארונות, שימי שם את המזוודה והבגדים שלך" בוסמן אמר והצביע על דלת שחורה שהשתלבה עם הקיר.
"זה השירותים והמקלחת" הוא הצביע על הדלת השחורה שליד הדלת של החדר ארונות גם היא השתלבה עם הקיר, והצלחתי לראות את עצמי מתבלבלת ביניהם בקלות, אולי בקלות מידי.
"שימי את הדברים שלך בארון ותאכלי משהו" הוא הצביע על דלת לבנה שהייתה מחוץ לחדר, המטבח כנראה "ניפגש בעוד שעה לאימון הראשון שלך" הוא התחיל ללכת
"לא הולכים לישון פה אף פעם"
"למה את כבר לא יכולה לחכות לשפר את כישורי הריגול האלה שלך"
"לא אני פשוט עייפה" והאדמתי, הוא יהרוג אותי מתישהו והוא אפילו לא יצטרך להרביץ לי בשביל זה.
לקחתי את המזוודה איתי ונכנסתי לחדר הארונות התחלתי לפתוח קצת את הארונות, לחטט לו בבגדים, באופן מאוד מפתיע לא היו לו הרבה בגדים, פחות מעשר חולצות, רק שלוש מכופתרות, שלושה מכנסיים רשמיים של חליפות, חמישה גינסים ועוד כמה בגדים רנדומלים שהיו שם.
החדר היה מלא בארונות ריקים כל כך התחרטתי שלא הבאתי עוד בגדים, הוצאתי את מה שארזתי והתחלתי לפרוק, סידרתי אותם בארון רחוק מהבגדים של בוסמן.
התרכזתי בלפרק את הבגדים, לא בלחשוב, הגעתי לחלק של ההלבשה התחתונה כשבוסמן נכנס. חסר חולצה.
הקוביות שלו הסתכלו עלי, העברתי את מבטי לבגדים שלי והמשכתי לסדר אותם.
"אהמ" הוא כחכח בגרונו כמו מורות
"כן בוסמן"
"קצת יבשת אותי"
"פאק כבר עברה שעה?"
"שעה ורבע, תתלבשי ותגיעי לסלון" הוא ציווה עלי והלך
שמתי את התחתונים שהיו בידי במקום שיעדתי להם ולקחתי טייץ שחור ארוך וגוזית ספורט שחורה מהארון.
תהיתי לעצמי אם יש לו מצלמה בחדר ארונות, לא היה לי כח ללכת עד לשירותים רק כדי להתלבש, ועוד יותר לא היה לי כוח לאימון הזה.
נכנסתי לשירותים פשטתי את בגדיי ושמתי את בגדי הספורט, לא היה לי מושג מה לעשות עם הבגדים שהיו עלי, לא היה מקום לשים אותם בשירותים אז שמתי אותם בארון, אני כבר אשאל אותו מה לעשות איתם כשאני אראה אותו, אולי אחרי האימון, אם אני לא אמות במהלך האימון.
יצאתי מהחדר לסלון ובוסמן פשוט עמד שם קצת כמו פסל, ברגע הזה התחלתי לחשוד שאולי הוא רובוט.
"בואי" הוא אמר והתחיל ללכת לדלת אחרת, נכנסתי בעקבותיו, נגלה לפני חדר כושר שלם, ממש פיזית חדר כושר, עם משקולות וכאלה של ריצה ועוד מלא דברים של ספורט, במרכז החדר הייתה בובה, כמו האלה שרואים בסרטים של קארטה.
"אין לי הקדמה מרגשת לעשות, את רואה את הבובה?" הוא הצביע עליה "תתחילי לבעוט לה בראש"
"אוקי" מלמלתי והלכתי לבובה
התחלתי לבעוט בה, ליתר דיוק ניסיתי לבעוט בה, בוסמן היה מאחורי בצידי השמאלי כשניסיתי לבעוט בבובה עם רגלי הימנית, בוחן כל תנועה.
אוקי לא בשלושת הניסיונות הראשונים, ניסיתי שוב. לא עבד. אולי עם בעיטה?. לא. אוקי בעיטה חזקה יותר יאללה ליב את יכולה, בעטתי בעיטה חזקה ופגעתי בראשה של הבובה, היא זזה קצת או שאולי זה היה נראה לי ככה כי איבדתי שיווי משקל והתחלתי ליפול.
בוסמן תפס אותי, כנראה שזה בגלל הנפילה אבל כשהוא תפס אותי אחת מידיו חפנה את שדי, האדמתי שוב, הוא שם לב והזיז אותה, הוא הסתכל על הפנים האדומות שלי והתחיל לצחוק.
"אוקי אז נעזוב את הבעיטות, תרביצי לשק הזה בבקשה"
YOU ARE READING
Rare Love
Romanceליב, היא הייתה מוצלחת לפניו, היא לא הייתה צריכה אותו, אבל כרגיל האדם מתכנן ואלוהים צוחק. היא מצטרפת לראש הכנופיה הכי קשוחה ואלימה, אדם שמלאך המוות הוא יובל המבולבל לידו, בוסמן. הוא יכניס אותה לעולם הפשע ולעולם שלו, לבלאגן ולשיגעון, היא תגלה את כל הצ...
