בְּלוּ | ספר ראשון (להט"ב)

פרק ג

שלום לכולם:) מקווה שהפרק היום לא יהיה משעמם מדי או קצר. מקווה שתאהבו

ושתהיה לכם קריאה מהנה!

***

תומס

משהו בתוכי לא הצליח להתנער מהרעד שכבש את גופי בצמרמורת עזה ובחוסר שליטה. הרטיבות חזרה למלא את עיניי, למרות שעברה יותר מחצי שעה מאז שעזבתי את המקום ההוא. ועדיין. עדיין, הלב שלי לא הפסיק להשתולל ולהודיע לי על קיומו.

אני לא יודע אפילו, איך הצלחתי לצאת מהכביש הצר ההוא. הלב שלי לא הפסיק להשתולל וכל מה שיכולתי לראות בראשי, היו העיניים שלו. המבט הישיר והחם ההוא שרף אותי מבפנים וגרם לי לנוע על מושבי שוב ושוב, קדימה ואחורה - כאילו שהייתי אחוז דיבוק. לא ידעתי אפילו למה, אבל חוסר הנעימות ההיא גרמה לי להישרף מבפנים.

לעזאזל איתו!

קימצתי את אגרופיי מסביב להגה שלי וחיזקתי את אחיזתי בכוח. לא ידעתי אפילו איך, אבל הצלחתי איכשהו לצאת אל הכביש הראשי. ברגע שראיתי את הפנסים של הדרך ממלאים את זווית ראייתי, הפשלתי את ראשי אחורה וזעקתי בכל הכוח שנותר בי. הדמעות שאחזתי בתוכי לאורך כל הנסיעה שלי, התגלגלו מעיניי וכל אשר יכולתי לעשות היה לייבב כל הדרך עד לתחנת הדלק הבאה.

חניתי בחנייה הריקה של המקום ולקחתי נשימה עמוקה. למרות שהמקום נראה נטוש לחלוטין, האור שהאיר את פנים התחנה הזמין אותי בביטחה לתוכה. ניגבתי את לחיי הרטובות ויצאתי מהרכב לכיוון המבנה הקטן והכחול. כמובן, שידעתי שהכבל של המכשיר לאוטו יעלה במחיר יקר יותר מחנויות רגילות, אבל כבר לא היה אכפת לי. בשלב הזה, רציתי כבר להגיע למעונות ולהיכנס למיטה המזורגגת שלי.

קניתי כבל, כמה משקאות אנרגיה וסנדוויץ שנראה כאילו שהכינו אותו יום, או יומיים לפני כן. שילמתי למוכר המופתע שהמשיך להביט בי בשאלה של "מה לעזאזל, אתה עושה פה בשעה המזויינת הזאת?". אבל כל מה שיכולתי להשיב לו ברגע ההוא, היה מבטי האדיש וחסר האונים. בעודי יוצא מהחנות, פתחתי את המשקה הראשון של חבילת המשקאות ושתיתי אותה עד הסוף ובנשימה אחת. זרקתי את הפחית לתוך פח האשפה הקרוב ופניתי אל הרכב שלי.

נכנסתי פנימה וחיברתי את הכבל אל הסטריאו של האוטו. וכעבור פחות מעשר שניות, המכשיר חזר לתחייה. הללויה. בן-זונה מפגר ומטומטם. נשענתי קדימה, עם המצח על ההגה ואמרתי תודה לכל היקום שסבב אותי על כך שהצלחתי לצאת מהמקום המחורבן ההוא ולברוח מהאנשים המזויינים ההם.

ושוב, שוב העיניים החומות והכהות ההן חזרו להדהד בראשי.

"זין מזדיין!"

ניגבתי את פניי ונשענתי אחורה, עם ראשי על המושב. הרמתי את המכשיר והדלקתי אותו. לקח לו כמה שניות להתעשת, לפני שהוא נדלק ונחשפתי לחמש-עשר הודעות שלא נענו, עשרים שיחות ורובן היו מאליוט הזין. כל השאר נשלחו משרה. מוזר. שלחתי מבט קצר אל השעון שהבהב על מסך הסטריאו וראיתי שהשעה כבר הייתה קרובה לארבע לפנות בוקר. מבלי לחשוב פעמיים, חייגתי למספר שלה וקיוויתי שהיא תענה.