בְּלוּ | ספר ראשון (להט"ב)

פרק כא

קרובים לסוף, אנשים~

תכנים מיניים, ראו הוזהרתם!

שתהיה לכם קריאה מהנה☆

***

סמיילס

התעוררתי כנגד הכאב שאפף אותי. לא יכולתי לזוז, כיוון שהרגשתי שעם כל תנועה שלי, גופי נשבר לשניים. קשה לתאר משהו כה נורא, כאילו שחותכים אותך ותופרים אותך מחדש שוב ושוב, ושוב. עיניי הכבדות סירבו להיפתח ולמרות שהרגשתי שפתחתי את פי, קולי לא העז לצאת מגבולות שפתיי.

זזתי קלות שמאלה ואז ימינה ופתאום מבעד לחשכה, הרגשתי משהו קר כקרח חודר לתוך פי. היו אלו מים. מים קרירים ורעננים. מים להם הייתי זקוק מזה ימים שלמים. הנחתי ששכבתי על מיטה; השאלה הייתה, איפה ולמה? למה הייתי כאן? איך הגעתי לפה? ולמה לעזאזל, אני לא יכול לזוז?

"זה בסדר... אתה בסדר..." שמעתי קול שקט ומלטף, והרגשתי יד קרה מנגבת את מצחי הרותח והרטוב. הרגשתי רטיבות מוזרה נוטפת לאורך גופי ולא ידעתי אפילו, למה זה אמור היה להיות כך. זה היה מוזר. זה הרגיש מוזר. "אל תזוז," המשיך הקול השקט, קול שדמה לצלילו של גבר. "הכל יהיה בסדר, ג'קס... אתה תהיה בסדר." ואיכשהו, ידעתי שהוא צדק. הקול העדין הזה. הקול המוכר והרך. הקול היפה והמלטף הזה. הוא צדק.

ראשי הסתחרר ולמרות שלא יכולתי לפקוח את עיניי, ראיתי צבעים שונים חולפים על פניי. הכאב שרף אותי, בעודי מרגיש את ידיו הקרות של האיש חופנות את פניי. הוא לחש לי מילות נחמה. מילים מתוקות ומוכרות. הדרך בה הוא דיבר איתי הביאה לי לרוגע ובמהרה נפלתי לתוך השינה המתוקה. הלב שלי פעם בחוזקה ועיניי הסתנוורו כנגד האור הלבן, וכאשר פקחתי את עיניי, נכנסתי לתוך עולם אחר לגמרי.

גבר צעיר ובעל שיער כחול שכב ממולי. גבר שעיניו הסגורות היו מלאות בריסים שחורים וארוכים. הוא שכב על צדו ונשם לאיטו וברוגע. הרמתי את ידי וליטפתי את לחיו הגבוהה, מלמטה למעלה, מזיז את שערו המתולתל מאחורי אוזנו. עורו הלבן ניצנץ תחת אצבעותיי, כאשר הורדתי את ידי והצמדתי לכתפו הצנומה. הוא שכב למולי ערום ביום הולדתו.

מוזר, זה היה אמור להגעיל אותי, אבל במקום זאת זה עשה את ההפך הגמור. זה הפך אותי לקשה יותר וגרם לליבי לפעום בחוזקה. קירבתי את פניי לשלו, עומד במרחק של נשימה משפתיו המלאות. הוא היה גבר, בדיוק כמותי - רק להבדיל ממני, הוא נראה שברירי וחלש. לא ידעתי, מי הוא היה ומדוע הוא שכב עירום למולי ובכל זאת, יכולתי להרגיש את שמו של האיש מרקד על קצה לשוני.