בְּלוּ | ספר ראשון (להט"ב)

פרק ב

שלום לכולם:) מקווה שאני לא אסבך לכם את החיים עם הפרק, נתראה ביום חמישי (בתקווה) ושתהיה לכם קריאה מהנה!

מפרסמת שוב, כי וואטפד לא מראה לי את ההמשך של הפרק - עמכם הסליחה~

***

סמיילס

"סליחה! אני נראה לך כמו ילדונת?"

לקח לי מספר שניות להתעשת, כאשר הבחור - כן, זה היה בחור - היטה את פניו לעברי. הדבר חשף בפניי את פיקת הגרגרת של צווארו הארוך והלבן, והוכיח בפניי שהוא כלל לא היה ילדונת. הו, לא. זה היה גבר שעמד לפניי. גבר שלא נראה כמו גבר והאמת שככל שהסתכלתי עליו, כך הוא גם לא נראה לי כמו אישה.

הוא סגר את פיו בתנועה עצבנית ובהה בי בחומץ לב. עיניו הכחולות זהרו באורו העמום של המועדון והאמנתי שהיה זה כך בגלל הצבע המשונה של שערו הכחול והגלי. ישו המתוק. הוא נראה כה צעיר, שנדמה היה שהוא עוד מצץ את הציצים של אמו. בייחוד עם הדרך המשונה בה הוא ניפח את שפתיו בתנועה הילדותית שלו.

"אתה מוכן לשחרר אותי?" אמר קולו השקט והעצבני. קול גברי שהתלווה במבטא מערבי - של בוסטון, אולי. לא, הצליל הזה היה גבוה מדי בשביל תושבי מסצ'וסטס. אולי, של ניו-יורק, אבל איזה מהם? "נו... אתה מתכוון לשחרר או מה..." וכן, עוד לפני שהוא עוד סיים את דבריו - שיחררתי את ידו, למרות שלא רציתי בכלל.

מוזר...

"מה אתה עושה פה, שִׁטְחִי?" החזרתי בחוסר עניין, מחייך למראה הזעם שהצית את פניו באודם למשמע הכינוי שנתתי לו. הדבר גרם לי לחייך בשביעות רצון איומה ואני אפילו לא ידעתי למה. הוא היה חמוד בשביל גבר וגם עדין מדי למראה. אני חושב שהיה זה כך, בגלל שראשו בקושי הגיע לגובה הסנטר שלי.

"אני רק עברתי בדרך, ו... אממ... א-אני הולך." הוא החזיר. ולמרות הזעם הרוטט שהתנוסס בקולו, הוא ניסה לשלוט על עצמו ופנה לחלוף על פניי - משהו שלא יכולתי לתת לו לעשות. זזתי הצדה, חוסם את דרכו בהבעתי קרת הרוח. "אני יכול לעבור...?" הוא לקח נשימה והוסיף, "בבקשה?"

"כמובן שאתה יכול - השאלה היא..." משכתי בכתפיי, "אם אני אתן לך." הוא חזר להביט בי בתמיהה. דאגה התנוססה בעיניו החודרות. לפני שהוא הביט סביבו על כל יושבי המקום וחזר להתרכז בי. "למה נכנסת לכאן מלכתחילה?" שאלתי והוספתי בחוסר עניין, "אתה מחפש מישהו? או שאולי יש לך כאן פגישה סודית עם אחד משלנו...?" חייכתי למשמע השריקה שהתנוססה מסביבנו.

"הו! עוד לא יצא לנו לראות מתרומם במקום הזה." שמעתי את מָאוּנְטֵן מצחקק ליד הבר.

"היי, בּלו... בּלו! רוצה סיבוב על האופנוע שלי?" קרא שילד, שישב למרגלות הבמה ועל ברכיו ישבה זונה עירומה. "לא אכפת לי לזיין גם בנים...?"