בְּלוּ | ספר ראשון (להט"ב)

פרק יג

שלום לכולם:) חברים אני מצטערת שאני מפספסת ימים ככה, אבל אני נמצאת בנסיעות ואין לי זמן לנשום או לכתוב לצערי - אז, עד שלא אחזור הביתה, הפרקים יעלו בכל פעם שאני אספיק לסיים אותם.

אני מקווה שתהיה לכם קריאה מהנה וסליחה מראש על הטעויות, אין לי זמן לתקן~

נב לא להרוג אותי בבקשה¡

***

תומס

סמיילס ציחקק למשמע דבריו וניער את ראשו לשלילה. פניו המגוחכות כוסו בלעג והוא סירב להסיט את מבטו האדיש מפניו הצעירות של פיטר. במקום זאת, הוא לקח נשימה עמוקה והוציא את קופסת הסיגריות שלו מכיס מעילו הפתוח.

"אכפת לך?" הוא שאל את הצעיר בחוסר עניין, כאילו מתעלם מדבריו הנסערים וחוזר להתעסק בעניינו הפרטי וחסר המשמעות.

"לא שמעת אותי, ג'קס?" החזיר לו פיטר נואשות, מעביר את מבטו המודאג לאורך פניו של הגבר המבוגר. גבר שהוא האמין שיכול היה לעזור לו - באשר היה הדבר שהוא רצה שיעזרו לו איתו. בתגובה, סמיילס הוציא סיגריה מהקופסה שלו, דחף אותה לפה והדליק אותה במצית שהייתה בכיסו השני. "סמיילס, הם רוצים אותי-"

"שמעתי אותך גם בפעם הראשונה, ילד." הוא החזיר לו בקור רוח, שואף את העשן לריאותיו ונושף אותו לאוויר הסגור של החדר סביבו. "אני במילא כבר ידעתי את זה לפני שבאתי הנה - בגלל זה גם באתי הנה... מה שאני רוצה להבין עכשיו, זה את הסיבה עצמה." הוא נשף לעברו את העשן מבין שפתיו, חוזר ומושך את כתפיו בחוסר עניין. "למה הם רוצים אותך כל-כך? אתה לא נראה בטעם של הנשיא שלנו..." הוא קרץ לו בלעג.

הצעיר שתק בתגובה לציניות שהתנוססה על פניו של סמיילס והמשיך לנעוץ את מבטו בגבר האדיש. עיניו הקרות וחסרות כל הרגש גרמו לפיטר להשתתק ולקפוא במקומו. החום שהשתקף בעיניו של הצעיר רגעים ספורים קודם לכן, נעלם לחלוטין וכל אשר נותר ממנו, היו הדאגה והפחד. גופו רטט, דבר שגרם לצעיר לחבק את עצמו במשהו שנראה לי כמו שילוב ידיים, או שהיה זה חיבוק עצמי.

"קדימה, פיט." סמיילס חזר על עצמו, מאפרר את הסיגריה על רצפת הביקתה. "אני מחכה, מותק... אין לנו את כל הזמן שבעולם-"

"אני לא מותק!" התפרץ חברו הצעיר. מקמץ את אגרופיו לצדי גופו ומחמיר את פניו בחומץ ומרירות, דבר שהוכיח את טענותיו של סמיילס - הוא אכן נראה מתוק כמו ילד קטן וחמוד ורציתי ללכת ולנחם אותו, משהו שלא יכולתי להרשות לעצמי. "וזה לא משנה כבר, ג'קס..." הוא חזר להביט בי, "אתה יכול כבר ללכת, אני אסתדר כאן לבד-"

"אני יכול לצאת," מלמלתי יותר לעצמי מאשר להם, "אם צריך..." הוספתי להביט על סמיילס, אשר התעלם מנוכחותי לחלוטין. "זאת אומרת, אני רואה שאני מפריע-"