בְּלוּ | ספר ראשון (להט"ב)

פרק ט

איחור אופנתי - זה הכי אני~

מצטערת אנשים, לא הצלחתי לכתוב כי הידיים שלי היו חבושות - עכשיו יותר טוב. רק עכשיו סיימתי לתקן את הפרק ואני קקה מהלכת על שתיים. אוהבת המון~

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

סמיילס

התקדמתי לתוך החורשה האחורית שעמדה בתחתית הגבעה, עליה עמד המועדון. תוהה לעצמי, למה לכל הרוחות, הנשיא החליט להביא את הבוגד לאורווה המרכזית שלנו. אורווה, שלא הייתה מיועדת לסוסים - אם כי בעברה הרחוק. כעת, המקום שומש למטרות חקירה ועינוי קבוצתי. כן, היה זה המקום בו הנשיא שלנו הוציא את "האמת" מהאויבים שלו ועשה זאת בהנאה.

דילגתי בקפיצה בין השורשים שהציצו מתוך האדמה הלחה, מחליק על פני הקרח הנמס שהתערבב עם הבוץ הרטוב. כמובן שידעתי לאן הלכתי וידעתי, מה עמדתי לראות. אני חושב שבגלל זה לא הרגשתי כלום. האטימות חזרה לעטוף אותי בנחמתה וכל המחשבות שסיחררו את ראשי יצאו מתוכו החוצה.

בּלו כבר לא היה שם. במקומו הופיע וחזר לככב הרוצח בתוך המוח שלי. אני לא רציתי לערבב בין השניים. לא רציתי לערב את המחשבות שהיו לי על בּלו עם המחשבות שלי על מוות. לעזאזל, כמה שרציתי לחזור למועדון ולסיים את הבירה שלי. רציתי לשבת שם ולהקשיב לסיפורים המטומטמים של מאנק. אני העדפתי את זה, על פני מה שעמד להופיע לפניי.

אני העדפתי את זה על פני המוות...

ידעתי שברגע שאכנס לתוך האורווה המחורבנת ההיא, אראה את מה שהנשיא רצה שאראה. הוא נהג לקרוא לי בזמנים כאלו. זמנים בהם הוא לא הצליח להוציא את "האמת" מאנשים והיה זקוק לכוח נוסף - או במילים קצת שונות, הוא היה זקוק לאגרוף נוסף. וכאשר הסגן - ריידר - היה על הדרכים ולא נמצא כאן, הוא נהג לקרוא לרוֹאוּד וזה קרא לי לבוא ולטפל בחרא הזה, או יותר נכון להיפטר מהגופות - כי לעזאזל איתם - תמיד היו שם גופות.

 כמובן שלא רציתי לטפל בחרא הזה. רציתי להישאר מאחור, בין החיילים הקטנים ולשמור מרחק מהגופות המזויינות - בייחוד אחרי המקרה האחרון ההוא. ישו הקדוש, נמאס לי מהמוות. נמאס לי מהגופות. נמאס לי מהכל. לא רציתי להיות חלק מההופעה המחורבנת ההיא. רציתי להיות אדם חופשי. אבל כמובן שכולם ידעו; כדי לצאת מהמקום הזה, צריך למות.

עצרתי ביציאה מהחורשה והסתכלתי מבעד לעצים, על השדה הפתוח בתחתית הגבעה. הרוח הקלילה חלפה על פניי האדמה הלחה, מלטפת אותה במגע ידה העדין. השדה שהיה בעברו ירוק ופורח, הפך לשחור ולח. עצמתי את עיניי ונתתי לאוויר הקפוא לחדור דרך אפי, לפני שנשפתי אדים והישרתי מבט אל האורווה הגדולה. אורווה שעמדה לא רחוק מקו העצים של החורשה.