בְּלוּ | ספר ראשון (להט"ב)

פרק ה

שלום לכולם:) מקווה שתאהבו את הפרק ואני ממש מקווה שהוא לא יהיה משעמם או יחזור על עצמו.

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

תומס

צילצול ארור העיר אותי משנתי המתוקה. צילצול שלא הפסיק להתנגן מתחת למיטתי. התהפכתי על בטני, לפני שהושטתי יד לרצפה ומשכתי את המכשיר מלמטה. על המסך התנוסס אימוג'י של אישה שמשכה בכתפיה והמילה "אמא". קפצתי מהמיטה מבלי לתת לעצמי להתעורר ובהיתי בפניקה על המסך. זאת בדיוק השיחה שניסיתי להימנע ממנה במהלך השבוע האחרון.

ליקקתי את שפתיי ולקחתי נשימה עמוקה. הייתי חייב לקחת את עצמי בידיים. היא לא תכריח אותי להתקשר אליה, אבל היא בהחלט יכולה ללחוץ עליי מהצד הרך הזה שלה - הצד שלא יכולתי לסרב לו. היא הייתה טובה מדי ואני אהבתי אותה על זה. לחצתי על הכפתור בחוסר רצון והצמדתי את המכשיר לאוזן. תוהה לעצמי, אם שרה סיפרה לה על השיחה הקטנה שהייתה בינינו.

"הלו-"

"מה לוקח לך כל-כך הרבה זמן לענות?" היא פלטה עם המבטא הישראלי שלה, דבר שגרם לי לחייך בחוסר שליטה. "אני מתקשרת אלייך ואתה מתעלם ממני, אתה רוצה שאני אפסיק לבשל בשבילך כשאתה בא-"

"אמא-"

"אל אמא לי!" היא התפרצה, לוקחת נשימה עמוקה. "למה אתה לא ער - כבר תשע-"

"כי זה יום ראשון, אמא..." נשפתי, מנגב את פניי בעייפות. "זה היום שאני יכול לישון עד מאוחר, את יודעת-"

"זה לא בסדר ולא בריא בכלל!" היא החזירה לי בתוקפנות, "צא החוצה ותעשה סיבוב! זה טוב לבריאות ואל תשכח לאכול משהו בריא... תאכל הרבה פירות-"

"אמא..." נאנחתי, שומע את הדממה מהצד השני. דממה שלא התאימה לה. דבר שגרם לי להבין, היא לא ידעה כיצד לגשת לנושא ואולי זה גם הפחיד אותה. "אמא," נשפתי לבסוף ואמרתי, "אני יודע למה התקשרת-"

"אני יודעת שאתה יודע..." היא נחרה בזעף, "אחותך אוהבת להקדים אותי." חייכתי למשמע דבריה, "בכל מקרה, איך אתה מרגיש באופן כללי?" היא שאלה, דאגה מתנוססת בקולה.

"אני בסדר." נשכבתי עם גבי על המיטה ובהיתי בתקרה בשקט. הדממה שעטפה אותי התלוותה בנשימותיה השקטות מהצד השני של הנייד. "אמא... אני יודע, מה את רוצה לומר לי ואני מבין אותך... את יודעת, שאני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם הזה, אבל אני לא יכול... אני לא מסוגל להתקשר אליה-"

"היא אמא שלך-"

"את אמא שלי." השבתי בכנות, "את אולי לא ילדת אותי וסביר להניח שאם כן היית יולדת אותי - אבא היה נכנס לכלא..." אמרתי, דבר שגרם לה לצחוק - כי בכל זאת, היא הייתה גדולה ממני בחמש-עשרה שנים. "אבל עדיין, את האמא שלי ואני אוהב אותך כמו אמא ואת יודעת שאני לא מסוגל לראות אותה כמו אמא שלי, לא אחרי מה שהיא עשתה-"