בְּלוּ | ספר ראשון (להט"ב)

פרק יב

שלום לכולם:) אני אאחר בימים האלו, כיוון שאני לא נמצאת בבית ולכן, קשה לי לכתוב. אני מקווה שתסלחו לי.

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

סמיילס

גופו של בּלו היה צמוד אליי. חזהו נצמד לגבי, משפעותיו חפנו את מותניי על גבי האופנוע וידיו עטפו את החזה שלי. נאחזות בי בחוזקה, כך שהוא לא יעוף אחורה. יכולתי להרגיש את חום גופו הופך לשלי ובשלב מסוים, הרגשתי שהגוף שלי הפך לשלו.

נשענתי אחורנית לתוך זרועותיו ונשפתי כנגד הכאב שהתאסף בין רגליי ופגע ישירות לתוך ליבי, כיוון שדמיינתי את אותה התנוחה רק בגופינו העירום. לעזאזל, כל הגוף שלי זעק ואני אפילו לא ידעתי למה, או מה לעשות עם זה. כבר עברה יותר מחצי שעה, מאז שיצאנו לדרכינו וכל אשר יכולתי לדמיין בראשי, היה את הרגע שבו אוכל לעצור ולחבק את בּלו.

לעזאזל, רציתי לעטוף אותו בזרועותיי ולא לשחרר עד שאהיה מסופק בצרכיי. אמרתי לעצמי, שזה היה טבעי; שאני והוא, היינו מחוברים נפשית. אבל איכשהו, בכל פעם שהייתי קרוב אליו, הגוף שלי הזכיר לי שלא הזדיינתי כבר שבוע שלם וזה כאב.

ואני רציתי אותו.

התקדמנו לאורך הכביש הראשי דרומה, לכיוון העיר בולטון שהייתה מערבה מויטספילד ובמרחק של כמעט שעה ממועדון האופנועים שלנו. המקום אליו נסענו, היה המפלט שלי ושל רודי בילדותינו. ולכן, הייתי בטוח שהוא סיפר עליו גם לפיט הקטן. הייתי בטוח שפיטר הסתתר שם, כיוון שאיש מלבדי לא ידע על המקום ההוא - לפחות, כך קיוויתי שהוא עשה. רציתי למצוא אותו ולא רק בגלל המשימה שלי, אלא גם בכדי להיות בטוח שהוא היה בסדר.

עצמתי את עיניי והתנחמתי בזרועותיו של בּלו, מבלי שהוא יידע. מחשבותיי היו קודרות והקור הדוקרני שפגע בפניי, שרף אותי בכאב חד. ידיי לפפו את ידיות האופנוע בחוזקה, לפני שהתנעתי את הרכב הדו-גלגלי והגברתי את המהירות שלי. הייתי חייב למהר ולהגיע אל פיט לפניי שוולף יימצא אותו. כיוון שידעתי, כי הרוצח הסדיסטי היה מוצא אותו, פוגע בו ומחזיר אותו בחלקים למועדון.

המשימה שניתנה לי על ידי מאונטן, כשהוא התקשר, הייתה די פשוטה. לתפוס את פיטר, להבין מה אביו גנב מאיתנו ולהחזיר אותו למועדון. שם, סביר להניח שיחקרו אותו ויביאו אותו לדין על מעשיו של אביו - באשר הם יהיו.

אני לא ידעתי, מה היה הדבר שמרקוס הביא על ראשו של הילד. אבל כן ידעתי, שזה היה מסוכן וסביר להניח שהילד לא ישרוד את המחר - אם וולף אכן יצליח להגיע אליו לפניי. לעזאזל עם הנשיא. ולעזאזל עם מרקוס. הוא סיכן את חייו של בנו הצעיר ואני הייתי כמעט בטוח בכך שגורלו היה מוות.